דו"ח לבוחר 2009

דו"ח לבוחר:  נח עפרון ושרון מלכי*
בתום שנה של פעילות במועצת העיר, תל אביב-יפו

הקדמה: פוליטיקה ממעוף הנץ

מהרגע בו שקע אבק הבחירות, ראש העירייה, רון חולדאי, מנכ"ל העירייה, מנחם לייבה וכל השדרה הניהולית של עיריית תל אביב-יפו, עבדו לילות כימים על מנת להצר את צעדינו, חברי סיעת עיר לכולנו. מכתבים שנשלחו לראש העירייה ולהנהלתה לא קיבלו מענה, בקשות לפגישות זכו להתעלמות ומידע שעל העירייה לספק על פי חוק לנבחרי הציבור שלה כמעט ולא הגיע. לכשהגיע, היה זה אחרי איחור רב משלושת הימים הקבועים על פי חוק לאספקתו. כצעד נוסף לביצור כוח הקואליציה שחולדאי בנה סביבו ועל פי ההסכמים הקואליציוניים שהוא חתם מול הסיעות השונות, הוא עשה ככל שביכולתו על מנת שמועצת העיר, הגוף הדמוקרטי של קבלת ההחלטות העירוניות, לא ידון כמעט בשום הצעה לסדר שחברינו הציעו במהלך השנה האחרונה. הנסיבות הללו הביאו לכך שניסיונותנו לשיפור איכות החיים והדמוקרטיה בעיר הפכו לתהליך ארוך ומסורבל. תהליך שכלל חודשים לא מעטים של עבודת לובי מאחורי הקלעים לפני כל מהלך, ולעיתים היה כרוך בכך שאחרים יקבלו את הקרדיט על עבודתנו המאומצת.

 לאחר תקופה של לימוד המערכת ואופני פעולתה שמכתיבים אווירת עשייה מוגבלת ומגבילה, פיתחנו את מה שניתן אולי לכנות "עשייה פוליטית ממבט מעוף הציפור". רבות מהצלחותינו רואות אור לאחר שאנו שמנו את יסודותיהם – הציבוריים והפוליטיים. אולם בעת עריכת השינויים, אנו איננו חלק מהמהלך עצמו, אלא רק רוח העקרונות שעיר לכולנו הביאה לתל אביב-יפו שורה מעל.

כך למשל היה כשכתבנו מכתב לחולדאי שהעירייה שוב ושוב מוכרת את המרחב הציבורי לתאגידים מסחריים שגורמים לכמה ממרחביה היפים ביותר של העיר להפוך לפרסומת אחת גדולה. באופן זה העלנו את הסוגיה של למי שייך המרחב הציבורי, הבענו את הכעס הציבורי הנרחב שיש על התמסחורת המרחב ששייך לכולנו וגרמנו לכך שבעתיד לעירייה יהיה קושי גדול בהרבה למכור בזול את המרחב הציבורי של כולנו. פעלנו באופן דומה גם כלפי התחברות למאבקים עירוניים מקומיים רבים שיצאו נגד מדיניות העירייה לעקירת עצים חסרת כל היגיון ופשר. גם כאן, על ידי תפיסה רחבה וביקורת קשה על מדיניות העירייה הנוכחית, אנו רואים שינויים איטיים בהתנהלותה ומדיניותה של שדרת ההנהלה של העירייה.

 אולם שנת הפעילות הראשונה שלנו איננה מורכבת רק מפעולות ממבט הציפור, אלא כוללת גם עשייה ישירה בנושאים שונים. למשל, בישיבה של ועדת נכסים הבחנתי כי אחת מעסקאות הנדל"ן שהיה על חברי הועדה לאשר היא מועמדת קלאסית לשילוב של דיור בר השגה. חברי לועדה הסכימו, ושישים יחידות דיור בעלות נמוכה יותר נוספו למיזם. על ידי הצטרפותי למאבק האזרחי של תושבי צפון אבן גבירול נגד גדיעתם המיותרת של עצי הסיסם ועל ידי עירובם של אנשי משרד החקלאות הצלחנו להציל כמה מהעצים ולגרום להעברתם לפארק הירקון. למרות שמאבקנו מלכתחילה היה השארתם של העצים ברחוב עצמו, ראינו בהישג זה טוב מכלום, כלומר, עדיף על עקירה טוטאלית של מה שהיה נוף ביתי ירוק, צל וסביבה נושמת של רבים מאיתנו. על ידי הגשת עררים המתנגדים לחלק מההחלטות השערורייתיות שהתקבלו בועדת תכנון ובניה הצלחנו למנוע את הוצאתן לפועל של כמה מתוכניות הפיתוח שהעירייה ניסתה לקדם. וברמה נוספת, אנו פועלים באופן שקט וממושך לסייע לתושבים במאבקים קפקאיים אל מול הבירוקרטיה העירונית ולהפחית את הסבל והתסכול שמאפיין את המאבקים מסוג זה.

ישנה גם דרך שלישית בה התחלנו להשפיע. הצעות שקידמנו במועצה, בעיתונות ובמעורבותינו בהתארגנויות אזרחיות מאומצות באופן תדיר ומקודמות על ידי חברי קואליציה. למשל, כשאהרון מדואל הציע לא להתיר לחברת חלמיש לפנות משפחות מבתיהן בכפר שלם לפחות לחצי שנה, הצעתו נדחתה, אולם הצעה כמעט זהה נוסחה בעקבות זאת על ידי חבר קואליציה ועברה. ההצעה להגן על טבע עירוני, שהצעתי בפני מועצת העיר אומצה על ידי חברי מועצה אחרים. הצעתנו לדיור בר השגה אומצה לאחרונה בדירות מתוכננות בצפון העיר. בדרך זו, המשכנו לנוע קדימה, לאט ובביטחה, עם לא מעט תסכולים בדרך, ובצעדים קטנים ועקביים אנו מקדמים אג'נדה ראדיקאלית ומותירים חותם על המדיניות ועל הפוליטיקה העירונית.

בעמודים הבאים תפורטנה מגוון פעילויותיי במגוון תחומים. אשמח לשמוע הערות, הצעות לעתיד וכל מחשבה אחרת שתוכל לקדם אותנו לעבר תל אביב-יפו טובה יותר לכולנו.

פירוט הפעילות

תחבורה

משבר התחבורה מחריף בעיר, בשל ההעדפה הברורה שמעניקה העירייה למכונית הפרטית על פני התחבורה הציבורית. מאז בחירתו של ראש העירייה חולדאי הורחבו הדרכים המוליכות אל העיר והוספו אלפי מקומות חנייה – פתרון קצר-רואי שרק מחמיר את הבעיה. הפתרון למשבר התחבורה בעיר הנו מערכת תחבורה ציבורית יעילה, אמינה ואיכותית, כזו שתהיה בעלת יתרון בזמן ובנוחות על פני הרכב הפרטי.

נתיב תחבורה ציבורית ברחוב אבן גבירול– לפיכך הצעתי בישיבת מועצת העיר האחרונה להתחיל בקידום התחבורה הציבורית על ידי הגדרת נתיב תחבורה ציבורית ברחוב אבן גבירול, בו נוסעים מידי יום עשרות קווי אוטובוס. אבן גבירול אמור להיות הראשון בין רחובות רבים בחלקי העיר השונים בו תינתן העדפה לתחבורה ציבורית, שתאפשר את פתרון משבר התחבורה החריף.

התנגדות לבניית חניונים בתשלום לפי מודל BOT[1]– כחבר וועדת נכסים התנגדתי בכמה הזדמנויות שונות לאישור בניית חניונים בתשלום במודל BOT.[2] חניונים אלו מעודדים את כניסתן של מכוניות נוספות לתוך העיר ובכך מחריפים את משבר התחבורה העירוני ותורמים תרומה שלילית וקטלנית לזיהום האוויר. בשל מבנה המימון של ה- BOT ליזמים יש אינטרס להעצים את מספר הכניסות לחניונים בתשלום ובכך גם תושבי האזור לא ייהנו מזמינות החניה בחניונים אלו.

עלות ריאלית בהפעלת החניונים– כחלק ממדיניות כוללת של עידוד התחבורה הציבורית בעיר, דרשתי מהעירייה להתחיל לגבות ממפעילי חניונים את העלות הריאלית עבור שירותי החניה שהם מספקים ובכך לעצור את הסובסידיה הסמויה בהם. לצד תחבורה ציבורית ראויה, יש צורך באמצעים שיגרמו לאי כדאיות של הכנסת רכבים פרטיים המגיעים מחוץ לעיר לתוך גבולותיה, כפי שנהוג בערים רבות בעולם.

עידוד תחבורה חלופית באמצעות אופניים– הכשרת תשתית שתאפשר התניידות באמצעים חלופיים לרכב הפרטי, ובראשם אופניים, מהווה את אחד המפתחות לפתרון המשבר התחבורתי בעיר. בוועדת התחבורה שהתקיימה בחודש מרץ. דרשתי לכונן רשת של שבילי אופניים אמיתיים בעיר, ובכך להפסיק לצייר שבילי אופניים פיקטיביים על המדרכות, שגורמים להולכי הרגל ולרוכבי האופניים התקלויות בלתי נעימות וודאי לא בטיחותיות.

ירוק בעיר

לא מעט ממאמצי בשנה החולפת הושקעו בהפיכת העיר למקום נעים וירוק יותר. דבר זה בא לידי ביטוי במספר רבדים וזירות פעולה:

מועצה לאקולוגיה עירונית– במסגרת הצעה לסדר שהצגתי בפני המועצה בחודש מאי הצעתי להקים מועצה לאקולוגיה עירונית. מטרת המועצה היא לכונן זירת דיון ציבורית ופתוחה העוסקת בכל מה שקשור לגינות, פארקים עירוניים, טבע עירוני, שטחים פתוחים, נטיעה, גיזום וכריתת עצים בעיר. אנו ניצבים בפני אתגרים אקולוגים הולכים וגדלים: מחסור במים, מחסור בשטחים ירוקים בתוך עיר שאוכלוסייתה גדלה.  כדי לשמר ולשפר את המרקם האקולוגי בעיר, אנחנו זקוקים לאנרגיה, לתושייה, ליצירה, ולמסירות של תושבי העיר. לאור זאת, ובדומה למודלים קיימים של ניהול סביבתי שיתופי   באמריקה, אירופה, אסיה ואוסטרליה, הצעתי להקים גוף שבראשו תעמוד אשת ציבור מוכרת והוא יכלול נציגים ממספר מגזרים: ממחלקות העירייה האמונות על שמירה, טיפוח ותחזוקת השטחים הירוקים בעיר, נציגי ארגונים סביבתיים, נציגי תושבים ונציגי תנועות הנוער. ההצעה הועברה ע"י המועצה לוועדת שפ"ע, שאמורה לדון ביישומה.

 עצי הסיסם בצפון אבן גבירול– עצים אלו המהווים חלק מהנוף העירוני ומקור לצל ולהגנה מרוח בעשרות השנים האחרונות עמדו בפני עקירה לרגל שיפוצי הרחוב. כתושב האזור תהיתי גם אני מה הוביל לצעד  בלתי סביר זה והצטרפתי להתארגנות תושבי האזור שיצאה כנגד עקירת הסיסמים. כחלק ממאבק זה יזמתי פנייה לפקיד היערות במשרד החקלאות, על מנת שהוא יתערב בנעשה ברחוב. משרד החקלאות פרסם ביקורת חריפה על תוכנית העירייה לשפץ את רח' אבן גבירול, ש"תוכננה על ידי העירייה ברמה המינימאלית ביותר, ללא התחשבות בנוף העצים." עוד הוסיף פקיד היערות שלא התקבל הרושם שבתהליך התכנון נשקלו חלופות המתחשבות בעצים הוותיקים. "היה מקום לשקול חלופות אחרות, מבלי לגעת כלל בעצים" אמר בעניין זה פקיד היערות. צעד זה הוביל, בסופו של עניין, להצלת חייהם של 15 העצים שהועתקו לפארק הירקון.

 פארק אקולוגי בקרית ספר– מזה שנים נלחמים תושבי מרכז העיר על זכותם להגדיל את השטחים הפתוחים המועטים הקיימים במרכז העיר. מתחם קרית ספר הוא אחת ההזדמנויות האחרונות להגדיל את היצע השטחים הפתוחים באזור זה של העיר, אם לא האפשרות האחרונה. בחצי השנה האחרונה התקבלו לכאורה כמה החלטות אופטימיות בנוגע להקמת שטח ציבורי פתוח בקרית ספר, אולם בפועל, העירייה התנהלה ועודנה מתנהלת בעצלתיים. אני מלווה את מאבק התושבים ובתחילת יוני העברתי לראש העירייה שאילתא בנוגע להתקדמות הקמת הגינה הציבורית במקום. אני עוקב ואמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות בקרית ספר עד שיוקם שם פארק אקולוגי לפי רצון התושבים ולרווחתם.

 התנגדות למחירים המופקעים בפרויקט "גינה לתושב"–  במסגרת הפרויקט העירוני המבורך, החליטה העירייה לגבות מחירים גבוהים פי כמה ממחירי פרויקטים דומים בערים אחרות(עלות ממוצעת של 4,750 ₪ בשנה). עלות זו תמנע מתושבים רבים לממש את זכייתם בהגרלה ותדיר קבוצות אוכלוסיה נרחבות מהאפשרות לקחת חלק בפרויקט. בנוסף, תקנון הפרויקט מונע מתושבים להתאגד בקבוצות לשם קבלת הרשאה לעיבוד ובכך, להקל את הנטל הכספי הגבוה ולתרום ליצירת קהילה עירונית מגובשת. כמו כן, לא הוצגה בפני הזוכים בהגרלת החלקות אפשרות לפנות לועדת הנחות או כל הסדר אחר שיפחית את הנטל. עקבתי אחר הנושא והעליתי אותו הן בשאילתא במועצת העירייה והן במעקב אחר הטיפול בנושא לאור תגובת ראש העירייה בנידון במועצת העירייה. במסגרת זו דרשתי מראש העירייה לפעול בדחיפות ולתקן את המעוות.

 התנגדות לבזבוז מים ולהשקיית מרבדי דשא בקיץ– למרות חומרתו של משבר המים שפוקד את המדינה בשנים האחרונות וביתר שאת בשנה האחרונה, עיריית תל אביב-יפו הפרה את הוראות רשות המים והמשרד להגנת הסביבה והמשיכה בהשקיית מדשאות במהלך הקיץ האחרון. הבעתי את התנגדותי להחלטה זו הן בשאילתא שהצגתי בנושא כבר בפברואר 2009 וכמו כן, בנאום מהמקום במועצת העירייה ביולי האחרון.  במשך, התנגדתי לכך שהעירייה ממשיכה לתכנן גנים ציבוריים(כגון גן העצמאות) אם מרבדות דשא גדולות שזקוקות להשקיה מאסיבית.

 פורום תושבים להגנה על טבע עירוני– בימים אלו אנו עושים את הצעדים הראשונים בארגונו של פורום תושבים שיתמקד בסוגיות שונות שעוסקות בטבע עירוני, כגון: גיזום וכריתת עצים, תכנון פארקים, וכו'. פורום זה מתארגן לאור פניות רבות שהגיעו אלי במהלך השנה האחרונה מאנשים שונים ממקומות שונים ברחבי העיר שסוגיות אלו קרובות לליבם ומשותפת להם האמונה שאפשר לנהוג בתחום זה בצורה אחרת וטובה יותר מזו שקיימת בעירייה כיום.

 

זיהום

 דרישה להכנת תוכנית עירונית לצמצום זיהום האוויר– בתיקון 84 לפקודת התעבורה שהתקבל בשנה שעברה, המחוקק הקנה לרשות המקומית סמכויות לפעול לצמצום זיהום האוויר בתחומיה על ידי עריכת תוכנית תחבורתית לעיר. עיריית תל אביב-יפו בחרה שלא לעשות שימוש בסמכות זו שיש בידיה, וזאת למרות שלמעלה מ- 90% מזיהום האוויר בעיר נגרם כתוצאה מכלי רכב. בסוף ינואר האחרון הפנתי שאילתא לראש העירייה בנושא. בצער, יש לציין שהמצב לא השתנה באופן משמעותי וכפי שציינתי בראשית הדו"ח, אנו ממשיכים להציע פתרונות וללחוץ במטרה להביא לפתרון מקיים למשבר התחבורה העירוני באופנים שונים.

 דרישה מהעירייה להפסיק את הזרמת השפכים לים באופן יזום– בשנים האחרונות קראו מקרים חוזרים ונשנים בהם בחרה העירייה להזרים באופן יזום שפכים לים ובכך למעשה בחרה העייריה לפגוע במשאב ציבורי ששיך לכולנו. אחת מהפעמים הללו התרחשה בפברואר השנה, כאשר בשל עבודות תחזוקה מתוכננות מראש הוזרמו שפכים רבים לים, במקום למצוא להם נתיבי הזרמה וטיפול. בישיבת המועצה שהתקיימה באמצע בפברואר דרשתי כי הזרמות מתוכננות של שפכים לים יפסקו לאלתר ולמרות התוספת שיש לכך לעלות השיפוץ והאחזקה, ימצא פתרון הולם ואחד ממשאבי הטבע והפנאי העיקריים של תושבי העיר לא יהפוך למפגע. באותו נאום מן המקום הצבעתי על הקשר בין ניהולה הפגום של העיר לבין הבחירה להזרים שפכים לים באופן מכוון: ""אזרחי העיר לא מבינים למה החליטה העירייה את מה שהחליטה, ואף אחד לא טורח להסביר. מה שאנחנו כן מבינים הוא שחוף הים מתמלא בחרא, ומצפים מהם לקבל את זה בשקט." סיכמתי ואמרתי אז: "אם זאת לא מטאפורה לניהול העירייה הזאת, אז אני לא יודע מה זה מטאפורה."

  

שקיפות ודמוקרטיה

 השקפת הדמוקרטיה העירונית– התהליך הדמוקרטי בפעילות העירוניות במועצה ובועדותיה הוא אחד מהנושאים החשובים לי בהם פעלתי במרץ במהלך השנה הראשונה לכהונתי יחד עם חברי לסיעת עיר לכולנו. לצערי, יש עוד עבודה רבה בכל הנוגע להפיכתה של עיריית תל אביב-יפו להיות שקופה יותר, לציבור, כמו גם לנבחרי הציבור. כבר בישיבת מועצת העירייה הראשונה העברתי החלטה כי כל הצבעות המועצה יהיו שמיות, כך שהציבור יוכל לדעת האם ומי מנבחריו עומד בהבטחותיו לבוחרים ומי איננו. זאת, כתיקון למצב בקדנציה הקודמת, בו הפרוטוקול לא כלל מידע על מי הצביע עבור מה. באופן דומה, דאגתי להעלות את מסמכי ועדת נכסים בה אני חבר לאתר התנועה, כך שהם יהיו נגישים לציבור.

 השקפתו של פורום מהנדס העיר– אחת הנקודות החשובות בתהליכי התכנון העירוניים היא פורום מהנדס העיר. הפורום הזה והחלטותיו אינם נגישים לתושבים ואף לא לחברי המועצה – על אף החשיבות הרבה של ההחלטות שמתקבלות בפורום לעתיד העיר. למרות הדיבורים על שיתוף ציבור, המציאות מראה שעיריית תל אביב-יפו משתדלת להסתיר מהציבור את כוונותיה ותוכניותיה, במיוחד בהקשרי התכנון והבניה. רוב התושבים בכלל לא ערים לתהליכי שיתוף הציבור לגבי מיזמים שעלולים להשפיע רבות על חייהם, ולא מודעים למיזמים עצמם עד שמאוחר מידי. לכן, באוגוסט האחרון הצעתי במועצת העיר שהחל מינואר 2010 עיריית תל אביב-יפו תדוורר פעם בחודשיים, לכל התושבים ובעלי העסקים בעיר את החלטות פורום מהנדס העיר. כמו כן, ההחלטות יפורסמו גם באתר האינטרנט של העירייה.

למרות התחייבויותיהן של סיעות שונות לנושא, חבריהם הצביעו על הסרת ההצעה מסדר היום. במצע של מרצ נכתב ש"מרצ תפעל לשתף את התושבים באופן אקטיבי, להציג להם את מגמות התכנון בשלבים מוקדמים, לפני גיבוש תוכנית". ואילו במצע הירוקים נכתב כי "תושבי השכונה יהיו מעורבים בתכנון הנדל"ני של השכונה שלהם". שאלתי במועצת העירייה, איך אפשר להיות מעורב בלי מידע רלוונטי ובזמן, אך סגניו של חולדאי נדמו, וההצעה כאמור, ירדה לצערי מסדר היום.

המרחב הציבורי

התנגדות למסחור המרחב הציבורי– בשנים האחרונות היינו עדים לשרשרת הולכת ומתארכת של שיתופי פעולה במסגרתם, הנהלת העירייה מחליטה,  בלי הסבר, למכור את המרחב הציבורי. רק בקיץ האחרון התקיימו מספר אירועים במסגרתם מכרה העירייה את המרחב הציבורי של כולנו לחברות מסחריות שכל אחת בתורה השתלטה – חברת צבר על נחלת בנימין וחברת בזק על נמל תל אביב. תנאי ההתקשרות בין העירייה לגופים מסחריים אלו נותרים מאחורי פרגוד, ולנו כציבור אין את היכולת לדעת מהי התועלת הציבורית המופקת ממכירת המשאבים של כולנו לאותן חברות מסחריות. במכתב פתוח שהפנתי לראש העירייה בסוף חודש אוקטובר ביקשתי ממנו לפרסם את תנאי ההתקשרות בין עיריית תל אביב-יפו לבין חברת "בזק" שבחסות העירייה השתלטה על נמל תל אביב במשך מספר ימים, כך שהציבור ידע מדוע ועבור מה נמכרו אחד ממשאביו המשותפים – המרחב הציבורי בעיר. לתפישתי ראוי להימנע מהתקשרויות מעין אלו, אולם לכל הפחות יש לנהוג באופן שקוף גם בעניין התקשרויות דומות עם חברות מסחריות בעתיד.

פיתוח בר-קיימא

דרישה להחזיר את כיכר דיזנגוף לפני הקרקע, מבלי לחפור מתחתיה חניון מפלצתי– לאחרונה התברר לי שהעירייה בוחנת הצעה שקיבלה מיזם פרטי לבנות חניון תת קרקעי מתחת לכיכר דיזנגוף במודל BOT ובתמורה לכך היזם הבטיח להשיב את כיכר דיזנגוף למצבה הקודם במפלס הקרקע. במכתב פתוח שהפנתי לראש העירייה בראשית אוקטובר, הצבעתי על כך שבניית חניון נוסף במרכז העיר היא רעיון גרוע. זאת מכיוון שראשית, כבר כיום ישנה כמות גדולה של חניה בתשלום באזור זה ועל כן, בניה של חניון נוסף מיותרת. שנית, חניון שיעבוד לפי מודל BOT  לא ישרת את תושבי האזור. ולבסוף, בנייתו של חניון תעודד כניסה מוגברת של רכבים פרטיים נוספים שמגיעים מחוץ לעיר לאזור זה ובכך תחמיר את זיהום האוויר ותעמיק את משבר התחבורה החמור בתל אביב יפו. יחד עם זאת, אין ספק שהעירייה חייבת להשיב את כיכר צינה דיזינגוף למפלסה המקורי בהקדם. לאור זאת, קראתי לראש העירייה לדחות את הצעת היזם לאלתר ולהשקיע בחידוש הכיכר והחזרתה למפלסה המקורי מתוך התקציב העירוני לשנת 2010 המתגבש בימים אלה.

מחאה כנגד סדרי העדיפויות שהנחו את העירייה בחגיגות ה- 100 לעיר– פעילויות רבות שבחרה הנהלת העירייה להוציא לפועל לרגל חגיגות המאה התאפיינו באירועים בני חלוף וגרנדיוזיים. אחד משיאיה של מדיניות זו המעדיפה את הצגות תכלית יקרות על פני השקעה ארוכת טווח, היה פארסת מרבד הפרחים שהוטס מבלגיה, הגיע באיחור, עלה לנו, משלמי המיסים העירוניים קרוב למיליון שקלים ופרחיו שרדו במשך יום וחצי בחום התל אביבי. במאמר שפרסמתי (מעריב, 22.9.09[3]) מחיתי כנגד מדיניות זו: "700,000 פרחים הוטסו מבריסל כדי לקמול אחרי יום וחצי בשמש התל אביבית. מאתיים ועשרים מוזיקאי 'לה סקאלה' הוטסו ממילאנו לבצע אופרה של ורדי  בערב מדהים אחד בפארק,  ועזבו למחרת בבוקר. אלף זמרים, רקדנים ומוזיקאים הופיעו על במה של אלף מטרים בכיכר רבין באירוע דחוס אחד. חגיגות המאה של תל אביב הן חזיון של צל עובר ורוח נושבת. כי פרחים שהוטסו הנה מבלגיה או אמנים שהגיעו מאיטליה, הם כאלה – רגע היו פה  וברגע הבא כבר אינם. מחווה טובה והולמת יותר למאה שנות עמידות וצמיחה צריכה הייתה להיות מחווה מתמשכת וצומחת, מחווה שעיקר עניינה תל אביב יותר מאשר פרחי בגוניה  מבריסל או מצו-סופראן ממילאנו." לכבוד חגיגות המאה של תל אביב, יכלה העירייה לחבור לתושבי קרית ספר ולבנות פארק שיעמוד למשך דורות. לכבוד מאה שנות העיר, יכלה העירייה לבנות אולם חדש במקום זה שנהרס באוסישקין, כפי שהבטיחה בעבר שתעשה. העירייה יכולה הייתה גם לנטוע 100,000 עצים חדשים ברחבי העיר, במקום לעקור  עצים ותיקים. העירייה יכולה הייתה להבטיח לתושבי כפר שלם, אלה שגרים שם כל ימי חייהם, שלעולם לא תכריח אותם לעזוב את בתיהם. וכמובן, העירייה יכולה הייתה לשפר ולהשביח את התחבורה הציבורית ולאפשר לכולנו לנוע משכונה לשכונה, מפארקים לפאבים. לסיום, כתבתי בעניין זה: "מדהים לראות עד כמה נעדרה החשיבה הזו בתכנון חגיגות המאה. מה שהרשות העירונית סיפקה לנו זה בידור מיובא ובר חלוף. ההופעה הגדולה בכיכר הייתה מרגשת. הרקוויאם של ורדי היה מהמם, והפרחים הם, ללא ספק,  אירוע של פעם בחיים. אבל נראה כי מגיעה לנו חגיגה שהיא הרבה יותר מזו של פעם בחיים. מגיעה לנו חגיגה כזו שתשאיר את חותמה גם באירועי ה-101, ה-110 וה-150 של תל אביב. למרבה הבושה, לא זכינו לחגיגה שכזו."

דרישה מהעירייה לדאוג שיזמים פוטנציאליים בתחנה המרכזית החדשה יהפכו אותה למרכז תרבותי חברתי– התחנה המרכזית בתפקודה הנוכחי מהווה את אחד ממפגעי הסביבה החמורים ביותר בעיר, ופוגעת באיכות חייהם של עשרות אלפי תושבים שמתגוררים בסביבתה. לאור ידיעות על מגעים להסכם בנושא התחנה המרכזית עם העירייה הפנתי דרישה לראש העירייה האם העירייה להתנות את שיתוף הפעולה של העירייה עם יזמים בהפיכת התחנה למרכז תרבותי חברתי וחיסולו של המפגע הסביבתי, ולהתכוונן להקמת מרכזי תחבורה חלופיים בחולון וארלוזרוב, על מנת שהמפגע הסביבתי שהיא מהווה כיום יפסיק להיות לעול אותו תושבי השכונות הנושקות לה צריכים לסבול.

ערר על השיפוץ בהיכל התרבות– היכל התרבות הינו אחת מן היצירות האדריכליות החשובות ביותר שהוקמו בישראל בעשור הראשון להיווסדה ומאז ותוכנן על ידי משרדם של האדריכלים זאב רכטר ז"ל ודב כרמי ז"ל. מבנה אולם הקונצרטים בהיכל התרבות ערוך באופן המאפשר ישיבה כמעט שוויונית באולם עם אפשרות צפייה טובה מכל מקום. הוא מבוסס על רעיון אדריכלי שנוסע עימו מסר חברתי, של דמוקרטיה ושוויון. בערר שהגשתי לועדת הערר המחוזית של מחוז תל-אביב יחד עם חברתי לסיעה, רחל גלעד וולנר והפורום להצלת היכל התרבות, בראשית ספטמבר האחרון, התנגדנו לשינוי המתוכנן בהיכל לאחר שיפוצו. השינוי המתוכנן בקונספט של האולם אינו תואם את הוראות תכנית השימור. בנוסף השיפוץ נעשה בהליכים לא תקינים, ללא היתר וללא תב"ע (תוכנית בנין עיר), מה שהוביל לקבלת החלטה פגומה כשלעצמה.  דיון בערר יתנהל בנובמבר.

  

דיור בר השגה

 דרישה ליישום תוכנית לדיור בר השגה– לפני שנה וחצי(ביוני, 2008), הוגש לעירייה תכנית למאיאת פתרונות לדיור בהישג יד, ע"י ועדה שהוקמה בעירייה לצורך זה ושלוותה ע"י ד"ר אמילי זילברמן, מומחית בתחום מהטכניון.  התוכנית כללה המלצות אופרטיביות הניתנות ליישום מיידי.  בעקבות שאילתא שהגשתי ב-13 למאי, דרשתי מראש העירייה ליישם את התוכנית באופן מיידי.  בשעת כתיבת שורות אלה, התוכנית טרם יושמה.

  

להט"ב

 הבעת תמיכה בקהילת הלהט"ב בעיר– קהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טראנס ובי) הייתה נתונה גם השנה למתקפות שנאה בעוצמות שונות. כמי שמאמין בעיר לכל תושביה, אני רואה בקהילת הלהט"ב כחלק בלתי נפרד של תל אביב-יפו. עוד לפני הרצח הנתעב בבר נוער, שלח חבר המועצה, בנימין בביוף מכתב חריף וקשה לראש העירייה חולדאי, בו הוא תיאר את התמיכה והגיבוי שהעירייה נותנת לקהילת הלהט"ב כדברים "אשר פוגעים קשות ברגשותיו של הציבור הדתי והחרדי בתל אביב." כאדם דתי, בנו של רב ונצר לשושלת רבנים, היה חשוב לי להבהיר ש"הציבור הדתי" שבשמו מר בביוף מתיימר לדבר אינו מקשה אחד.  כיהודי וכבן-אדם, אני חולק על דבריו של מר בביוף בכל תוקף ואת דעה זו כתבתי במכתב פומבי אותו שלחתי לראש העירייה.

 המאבק שהקהילה מנהלת למשך שנים רבות הוא מאבק למען עיר שרואה כערכים עליונים חופש ביטוי, סבלנות, רבגוניות ונכונות לקבל את האחר כפי שהוא.  המאבק שהקהילה מנהלת למשך שנים היא מאבק למען עיר שבה אני גאה לגדל את ילדיי. לאור זאת, כל שקל שהעירייה משקיעה בקהילה הוא השקעה חיונית למען העיר, ולמען תושביה וילדיה.  יתרה מכך, הסרת כל שארית של אפליה, כולל האיסור על נישואים חד-מיניים, רק תחזק את העיר. אני תקווה שתמיכתה של העירייה בקהילה רק תגבר עם השנים. למשל, אני מציע שהעירייה תקצה ייעוץ משפטי חינם לזוגות חד-מיניים שנכנסים לברית זוגיות, בכדי להבטיח שהם נהנים מכל הזכויות וההטבות שזוגות הטרוסקסואלים נהנים מהם. בנוסף, אני מקווה שהעירייה תרחיב את תמיכתה הכספית במוסדות קהילת הלהט"ב למיניהם, בכדי לעזור לקהילה להתמודד אם האתגרים הרבים הניצבים בפניה.

  

צדק חברתי

 התנגדות למדיניות ה"אכיפה הסלקטיבית" כנגד מהגרי עבודה– אחד מהמאבקים החשובים שנערכו בעיר במהלך השנה האחרונה היה המאבק בניסיונות הגירוש של קהילת העובדים הזרים המתגוררת בעיר, לטובת מה שמכונה "מדיניות הדלת המסתובבת" אותה מפעיל משרד הפנים במסגרתה, בעוד עובדים שנמצאים בארץ מגורשים, מעודדת המדינה את הבאתם של חדשים. מדיניות נוקשה באופן דומה מופעלת באופנים שונים נגד קהילת הפליטים, לגביהם הוציא משרד הפנים, לבקשת העירייה את נוהל "חדרה-גדרה" שגם בוטל, לאחר מחאה ציבורית בנושא. אחד מהפליטים שזכה ליחס מפלה ולאכיפה "בררנית" מצד העירייה הנו סיימון דוקה. השופטת שרה גדות קבעה בעניינו (בתאריך 16.3.09) כי הוא היה קורבן של "אכיפה סלקטיבית" של חוק העזר העירוני "פתיחתן וסגירתן של חנויות". עוד קבעה השופטת כי אכיפה סלקטיבית מעין זו "נוגדת באופן חריף את העיקרון של שוויון בפני החוק". בשאילתא שהפנתי לראש העירייה בראשית יוני תהיתי האם יתכן שפסק הדין עולה כי מר דוקה נרדף בשל היותו פליט, או חלילה בגלל צבע עורו. כמו כן, דרשתי מראש העירייה לדעת האם העירייה עושה צעדים ממשיים כדי לעקור מהשורש את האכיפה הסלקטיבית שתוארה בפסק הדין של השופטת גדות.

 

ייצוג שכונות הצפון הישן

 במהלך השנה האחרונה, קיבלתי עשרות פניות אישיות מתושבי שכונות הצפון הישן בנושאים שונים ומגוונים. כנציג השכונה בעירייה, ייצגתי בהצלחה את תושביה מול מחלקת הארנונה, מחלקת רישוי עסקים, ואגף שפ"ע של העירייה. אני אשמח לעמוד עם תושבי שכונות הצפון הישן וכמובן, תושבים מכל אזוריה של העיר, להמשיך ולסייע בנושאים עקרוניים ופרטניים כאחד.


*   דו"ח זה נכתב בשמו של ד"ר נח עפרון המכהן כחבר בסיעת עיר לכולנו.  אולם, נח עפרון ושרון מלכי חולקים מנדט במועצה בהסכם רוטציה. הם עובדים כעת כצוות, וגב' מלכי תחליף את ד"ר עפרון במאי 2011.

[1]  Build Operate Transfer- שיטת מימון במסגרתה העירייה\המדינה נותנת ליזם מסוים רישיון הפעלה בתשלום של מתקן מסוים ובתמורה מממן היזם את המיזם.

[2]  למשל, בישיבה שהתקיימה בתאריך 2.2.09 התנגדתי לחניון הארבעה ובישיבה שהתקיימה בתאריך 30.8.09 התנגדתי לחניון במתחם גבעון.

[3]     http://www.nrg.co.il/online/54/ART1/945/015.html

פורסם בקטגוריה דברים שעשיתי בעירייה, מרחב ציבורי, סביבה, תחבורה, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה