תחבורה בתל אביב יפו – התסריט האופטימי מול הפסימי

בעכבר העיר שירטטו תרחישים אופטימיים ופסימיים לרכבת הקלה בעיר ולעתיד מבנה התחנה המרכזית.

בקמפיין מהיר בעיר עמדנו על כך שהרכבת הקלה היא רק חלק מהפתרון למערכת הסעת ההמונים בעיר בשל העלויות הגבוהות של בניית המסילה והזמן הרב שהדבר מצריך. להלן מה שאמרתי לעכבר העיר בעניין הרכבת הקלה.

התרחיש האופטימי: מהיר ולא עצבני. “במקום שהתחבורה בעיר תהיה טלאי על טלאי, המטרה היא להפוך אותה למערכת הייררכית משופרת", מסבירה חברת המועצה שרון מלכי (עיר לכולנו), "כיום, הקווים החדשים של הרפורמה עומדים בפקקים עם כולם, אך כשתהיה רכבת, התנועה תשתפר משמעותית”. לפי התסריט הוורוד, כמיליון וחצי נוסעים אמורים להשתמש ברכבת הקלה מדי יום, ולחסוך לכולנו קללות, עצבים ורציחות על רקע סכסוכי חניה.

התרחיש הפסימי: רכבת לעולם לא. בעיר לכולנו צופים עוד הרבה צרות לפני שהקווים הצבעוניים האלה יעשו לנו חיים קלים. “העירייה חותרת לכך שהקו הירוק יהיה תחתי, כדי שחלילה לא יפריע לתנועת הרכב הפרטי”, אומרת מלכי, “אך בפועל, תל אביב בנויה על חולות, ובניית קו תחתי בחולות היא מסובכת ויקרה. אני מאמינה שרק הנכדים שלנו יזכו ליהנות ממנו”. הסיעה הציעה בשעתו לא להמתין לרכבת הקלה, שגם לפי התחזיות האופטימיות ייקח שנים להפעיל במלואה. “לא צריך לחכות”, מלכי אומרת. “תחבורה ציבורית יכולה להיות אמינה ונגישה גם בלי רכבת קלה, אפילו אם קשה להאמין לזה היום”. למרבה הצער, היוזמה של עיר לכולנו לא התקבלה, ועד שהרכבת הקלה תגיע לעיר, כל מי שמשתמש בתחבורה הציבורית יודע עם מה הוא נשאר.

אתם מוזמנים לקרוא עוד על עתיד התחנה המרכזית  בכתבה.

פורסם בקטגוריה דברים שעשיתי בעירייה, תחבורה, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה