בתי עם בתל אביב יפו – הצעה לסדר

בישיבת המועצה שנערכה הערב, יום ב', העלתי הצעה לסדר על בתי עם בתל אביב יפו שישמשו כמקום התכנסות וכפתרונות קצרי מועד לחסרי בית. להלן הצעתי במלואה, שזכתה לתמיכה של 9 חברי מועצה (מעיר לכולנו, יאפא, לתת לחיות ו-2 מחברי מרצ), אך הוכשלה על ידי 13 חברי קואליציה שנאמנותם לכסא הכריעה את החלטתם (עדכון: הקלטת הישיבה עלתה ליוטיוב, את ההצעה לסדר על בתי עם אפשר לראות מדקה 25:25).

הקיץ האחרון הראה לכולנו עד כמה הצורך במרחב ציבורי פתוח, נגיש ודמוקרטי, לכל אישה ואיש, הינו צורך אמיתי עבור תושבות ותושבי העיר. במהלך המחאה של הקיץ היוו שדרות העיר ורחובותיה מרחב לדיון ציבורי ויוזמה חברתית. רוחות אלו הן נכס עירוני שיש לשמור עליו ולא לדכא אותו.

תושבות ותושבי העיר, יותר מבכל עיר אחרת בישראל, אמרו את דברם הקיץ לגבי היות צורך זה משמעותי וחשוב עבורם. עשרות אלפים יצאו לרחוב לדיונים ציבוריים, לפעולות אזרחיות ולניסיונות שונים לשיפור חיי היום יום בישראל דרך התארגנויות אזרחיות, וולונטריות, חשובות ומעוררות השראה.

במפגשים כאלה שהתקיימו הקיץ, בלוינסקי, שכונת התקווה, יפו, נורדאו, רוטשילד, ובן-גוריון – קרו דברים שאנחנו זקוקים להם.  מפגשים כאלה מאפשרים לתושבי ותושבות העיר לחלוק רעיונות, ליזום יוזמות, לאתר בעיות ולפתח פתרונות. הם מאפשרים לתושבים ולתושבות להכיר את שכניהם ואת שכונותיהם, הם חממה למעורבות. הם חממה לקהילתיות. הם חממה לפוליטיקה משותפת ומשתפת.

בייחוד בימים כאלו, כשרוחות אנטי דמוקרטיות נושבות אלינו מכיוונים שונים: גזענות כלפי אוכלוסיות שונות הופכת למדיניות ממשלתית, גזענות כלפי כל "אחר" הופכת כמעט לנורמה חברתית, וזכויות אזרחיות דמוקרטיות מוטלות בספק, ת"א-יפו יכולה וצריכה להיות עיר הדגל לחיזוק הדמוקרטיה במרחב הציבורי.

כדי לאפשר לזה לקרות, יש צורך במרחב. בחודשים האחרונים היינו עדים לפעולה אלימה של העירייה לפינוי אנשים מהרחוב לרחוב בקור ובגשם, וכבר מחר מתוכננת פעולה נוספת שכזו ביפו. אנו עדים להתעמרותה של העירייה ביוזמות של אנשים לסייע לחסרי דיור, כמו בבית אלי, המציע מחסה לנערים חסרי בית ובתמורה מקבל צווי פינוי וצווי ארנונה במקום תמיכה וחיבוק כיאה למוסד שהציל כבר למעלה מ-100 נערים מגורל של פשע ומצוקה. היינו עדים גם להעדר תשתיות נאותות להמשך מרחב השיח שהתעורר כאן בקיץ. פתרון לחסרי הדיור בשכונת התקווה באמצעות מבנה של ההסתדרות זכה עד כה להתעלמות רועמת של העירייה. כך, בית נערות מזרחי שעומד בשיממונו במשך שנים רבות, וההשקעה העירונית האחרונה שהייתה בו היא כספי אבטחה של העירייה שביקשה למנוע מתושבי העיר להשמיש את הבניין הנטוש בכוחות עצמם.

כל זאת, בזמן שעיריית ת"א-יפו  מחזיקה למעלה מ-30 בניינים ציבוריים ברמות שמישות שונות שהיו יכולים לאפשר ולעודד פעילויות תושבים, אך במקום זאת הינם סגורים בפני הציבור. בנוסף, העירייה מפעילה כיום 19 מתנ"סים בהם מתבצעת פעילות ענפה, אך אינם פועלים 24/7. יש לזכור כי העירייה מחזיקה ומתפעלת את הבניינים הללו בשמם של בעליהם האמיתיים, תושבות תושבי העיר.

כדי לשמור על רוחות השינוי, היצירתיות, הצדק והדמוקרטיה, שחסרונם במרחב הישראלי כה בולטים, יש לאפשר תנאים בסיסיים לכך. זו חובתנו העירונית כנציגי ושליחי ציבור לתושבי העיר.

הפתרון שאני רוצה להציע לצורך זה הינו ישים, חשוב ועונה על צרכים שונים. אני מציעה להשמיש בניינים ציבוריים נטושים מתוך מלאי 36 הנכסים הפנויים, ומתנ"סים מחוץ לשעות הפעילות הקיימות שלהם, לטובת בתי עם להתכנסות, וכפתרונות קצרי מועד לחסרי דיור.

בית עם הוא מרחב להתכנסות חברתית לכל אחד ולכל מטרה, ללא שאלת שאלות, רק תוך התחייבות המתאספים כי מדובר במפגשים שאינם למטרות רווח כלכלי. הזמנת מקום בהם תעשה באמצעות אתר אינטרנט שקוף אשר מראה את הפעילויות שכבר מתקיימות ואת הזמנים והחדרים הפנויים, על בסיס כל הקודם זוכה. דוגמא אזרחית קיימת לבית עם נמצאת כיום ברוטשילד 69, אולם היא לא נתמכת על ידי העירייה.

בתי עם אחרים יספקו קורת גג זמנית למחוסרי דיור בעיר. סוגיית מחוסרי הדיור איננה נושא עירוני בלבד. זהו נושא לאומי מוזנח שכל העוסקים בו בעשורים האחרונים ראויים לגנאי על אוזלת ידם, לא רק עיריית ת"א-יפו. יחד עם זאת, יש לא מעט שניתן לעשות ברמה העירונית בנושא כדי להיענות למצוקות האמיתיות של תושבי ותושבות העיר. מסגרות אלו יוכלו להוות מקום לקהילה המתחזקת בכוחותיה הפנימיים, כאשר חסרי דיור יהיו חלק מהפעלת וניהול המקום, לצד מתנדבות ומתנדבים שהציעו את עזרתם זה מכבר להפעלה של מיזמים שכאלה. דוגמא לכך היא בית אלי, שמהווה בית לנערים במצוקה ומופעל על ידם. ברור כי נדרשת השקעה משמעותית על מנת להופכו למקלט ראוי אך ניתן לראות בו מודל מעורר השראה. בעוד היום העירייה מערימה קשיים על דרי המקום ומפעיליו, היא יכולה לתמוך בפעילותם באמצעות השמשת מבנה בבעלותה או חלקים ממנו לצורך שיכונם, ובאמצעות ויתור על ארנונה על מנת שיוכלו להשקיע את משאביהם בשיפור תנאי הדרים שם.

עירנו התברכה במגוון אנושי שאין שני לו. עלינו לתת לתושבות ולתושבי העיר את האמצעים לסייע האחד לשני, ולתרום ליצירת מרקם חברתי שוויוני, סולידרי, ומאפשר. דגם כזה, הן כמקומות התכנסות והן כפתרונות דיור קצרי טווח לחסרי בית, יוכלו להוות מודל ראוי שניתן יהיה לשחזרו במקומות נוספים ברחבי המדינה.

אני מציעה להביא לדיון במועצה את הנושאים הבאים, ולקבל החלטה על המוסדות העירוניים שיקדמו אותם:

  1. איתור והשקעה במבנה עירוני פנוי שישמש כבית עם להתכנסות.
  2. פיתוח מערכת אינטרנטית שתאפשר הרשמה על בסיס מקום פנוי בבתי העם ובמתנ"סים העירוניים שישמשו כמקומות להתכנסות.
  3. הערכות המתנ"סים למודל זה ופתיחתם לאלתר לצרכים אלו.
  4. איתור והשקעה במבנה עירוני פנוי שישמש פתרון זמני לחסרי דיור בהפעלתם.
  5. הקמת צוות היגוי הכולל גורמים רלוונטיים מהעירייה ונציגות של חסרי הדיור לקידום היוזמה, לרבות נציגי המאהלים שפונו.
פורסם בקטגוריה דברים שעשיתי בעירייה, מרחב ציבורי, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה