באביב הם ישובו חזרה – החזרתם של אופניים שנגררו ע"י הפיקוח העירוני

 ישנה אנחת רווחה השמורה למי שחזר לאיפה שהחנה את הרכב שלו, גילה שהוא לא שם, והבין שהוא רק נגרר ולא נגנב. ברגע הסיפור של התלונה במשטרה, ותהליכי הפרידה המנטאליים מהרכב מתחלפים בנסיעה לאחד מחניוני העירייה, תשלום קנס וקבלת הרכב חזרה תוך זמן קצר.

לדעתי, החוקים הנוגעים לגרירת רכב בתל אביב יפו הם הוגנים, והרכבים הנגררים נלקחים לרוב ממקומות שהחניה בהם מהווה הפרעה חמורה להולכי רגל ולתחבורה ציבורית. גם האופן המיידי בו ניתן להסדיר את הקנס מניח את הדעת. כאמור, תוך פחות משעה ניתן לקבל את הרכב חזרה.

בדומה לגרירת רכב, גם בגרירת אופניים יש קנס המגולם במחיר המנעול שנפרץ ומאלץ את בעלי האופניים לרכוש מנעול חלופי. אולם להבדיל מהמקובל ברכבים, אינך מקבלת דו"ח המפרט את הסיבות לגרירה ואילו הזמן שעליך להמתין עד לאיחוד המרגש הוא בין שבועיים לחודש!  זמן ההחזרה הממושך של אופניים עומד ביחס הפוך למידת הטרדה הציבורית שאופניים עשוים לגרום במרחב הציבורי בהשוואה לרכב.

כשגיא סלע פנה אלי בשבוע שעבר לאחר שהפיקוח העירוני גרר את אופניו ללא סיבה נראת לעין, ביררתי מדוע נדרש חודש להחזיר אופניים שנמצאות במחסן עירוני בתחום המוניציפאלי של תל אביב יפו. ההסבר הראשוני שקיבל גיא וקיבלתי גם אני מיחידת הפיקוח באזור מגוריו הייתה "נהלים", או במילים אחרות, "אלו הם הנהלים". בבירור נוסף שערכתי הבנתי כי הנוהל הוא שהאופניים נלקחים לאכסון מיחידת הפיקוח שמשטחה הם נגררו ומה שלוקח בין שבועיים לחודש הוא תיאום הזמן עם אדם מטעם הפיקוח שימתין לבעלי האופניים במחסן. תיאטרון האבסורד של עיריית תל אביב יפו בשעתו היפה.

כתבה שפרסם השבוע יואב מלכה בידיעות תל אביב מגוללת את הסיפור (לחצו להגדלה):

הוציאו לו את האוויר, יואב מלכה, ידיעות תל אביב, 11.5.2012, עמ' 46

אם נניח רק לרגע בצד את העובדה שגרירת חלק מהאופניים נעשת ללא כל סיבה סבירה, ואם נניח רק לעוד רגע אחד את העובדה כי יש מחסור חמור בתשתיות לחניית אופניים שגורמות לאנשים לקשור את אופניהם לעצמים אחרים במרחב, עדיין אין סיבה טובה לכך שתיאום עם אדם במקום מסוים יערך שבועיים, וודאי לא חודש. אין שום סיבה שאדם שאופניו נגררו לא יוכל לקבל את אופניו חזרה באותה מהירות בה אדם שרכבו נגרר יכול לקבל אותו חזרה. אם הפרמטר הוא מידת ההפרעה לציבור, אז נכון יותר שבעל האופניים יקבל את אופניו מהר יותר מבעל הרכב הגרור.

נראה כי העירייה לא חשבה עד הסוף על ההפעלה הדרקונית של חוק העזר העירוני של שמירת הסדר והניקיון התש"ם- 1980 ומיהרה "לנקות" אופניים מהמרחב הציבורי, מבלי לתת את הדעת על הנהלים והאופנים בהם אנשים יוכלו לקבל את אופניהם חזרה.

על העירייה לחשוב מחדש על אופן ההתרעה על אופניים נטושות לכאורה, ליצור דו"חות המפרטים את סיבת הגרירה, להקצות מקום ברור באתר העירוני בו ניתן לברר האם האופניים נגררו על ידי העירייה עם אמצעי יצירת קשר בדוא"ל או בטלפון עם אפשרות להשאיר את מקום הגנבה/גרירה ותיאור של האופניים. כמובן, יש להבטיח כי האופניים יוחזרו תוך יום עבודה אחד לכל היותר ולשקול את החלפת המחסן בו הן מאוכסנות כיום במגרשי גרירת המכוניות, משם בעליהם יוכלו לקבלם חזרה בכל שעות היום, כפי שנעשה עם מכוניות.

פורסם בקטגוריה דברים שעשיתי בעירייה, מרחב ציבורי, סביבה, תחבורה, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות על באביב הם ישובו חזרה – החזרתם של אופניים שנגררו ע"י הפיקוח העירוני

  1. מאת אוכל בחוץ‏:

    בשכונה שלי יש שילוב של כמה אלמנטים שמחמירים את המצב:

    1. יש כאן המון מקרים של גניבת מתכת, כך שלפעמים האופניים יעלמו, לפעמים עמוד השילוט יעלם יחד עם האופניים

    2. בגלל הסעיף הראשון ועקב גניבות אופניים בכלל – נוצר מצב בו המתקנים הבודדים שיש לקשירת אופניים עמוסים בשרשראות וגלגלים שנותרו מיותמים אחרי שמישהו פירק את שאר האופניים מהם.

    3. בכל האזור יש מתקני קשירה בודדים והם לרוב עמוסים (אם לא נעקרו יחד עם המדרכה – גם זה קורה).

    4. אם כל זה לא מספיק, אז יש גנבי אופניים סטנדרטיים, אבל זה כבר פחות חמור. יוצא שרוב חדרי המדרגות עמוסים באופניים.

    בכלל, ישנה הרגשה באוויר שמאז הכניסה של תל-אופן העירייה מנסה לגרום לאנשים לעבור למוצר החלופי על פני האופניים שלהם. להחרים לך את האופניים ש"פשעו" עקב תשתית לא ראוייה וחוסר פיקוח \ שיטור היא בהחלט דרך לעשות עוד לירה לקופה.

  2. מאת אוכל בחוץ‏:

    אגב,
    מעשה באותה שכונה:
    העירייה החליטה להפוך חניון חינמי לחניון בתו \ תשלום.
    הוצב שילוט שנעקר שוב ושוב ע"י גנבי מתכות.
    המדרכה אינה צבועה מכיוון שהחלל שהוקצב למען המגבית החדשה הוא במרכז החניון, קרי ללא מדרכה שניתן לצבוע, רק פסי סימון לבנים.
    אממה, החניון תמיד עמוס בחונים רנדומליים, מבקרי מוסכים, בתי ספר, קופצים למשרדים הרבים שיש באזור.
    מכיוון שהשילוט נעקר סדרתית – יוצא שאנשים רבים מקבלים קנסות אינספור.
    מהלך האירועים הוא כזה:
    1. אדם מגיע כשאין שילוט
    2. הפקח מגיע כשהשילוט מוחזר \ בטרם הוא הוחזר אבל בידיעה שמדובר במקום שאמור להיות מסומן.
    3. דו"חות מוצמדים לחלונות הראווה.

    ידידה שלי שבאה להתארח אצלנו בשכונה לכמה ימים הגיעה לחניון לא מסומן ומצאה לתדהמתה ערימת קנסות על החלון.
    היא פנתה בבקשה לביטול אבל בנתיים יש רק סחבת ללא תשובה של ממש.
    מדיניות או סתם רשלנות?
    התשובות לקב"ה.

כתיבת תגובה