חיכוך מסוכן על מדרכות העיר

מדרכות העיר הן מרחבן של הולכות הרגל. הן אמורות להיות מסוגלות ללכת שם בבטחה, גם ילדיהן אמורים להרגיש שם בנוח. בין זה לבין המציאות, יש פער משמעותי. הסכנות העורבות להולכות הרגל משתנות במקצת בין מדרכות צרות למדרכות רחבות.

במדרכות הצרות, העדר מרחב התמרון הופך את עצם המפגש עם אופניים ואופנועים להיות מסוכן. בעקבות מספר פניות שהגיעו אלי בנושא, ביקשתי בספטמבר 2011 מראש העירייה לשים שילוט ברחובות צרים, המזכיר לרוכבי האופניים כי עליהם לרכוב על הכביש (כפי שמורה החוק) ומזכיר לנהגי המכוניות שרוכבי אופניים רוכבים על הכביש ושעליהם לנהוג בזהירות (שלא מאפיינת רבים שבוחרים לסכן אותנו הרוכבים על בסיס קבוע).

מדרכה צרה ברחוב לוינסקי

סמנכ"ל העירייה השיב למכתבי לרון חולדאי ואמר כי "ברחובות צרים שמסביבם רחובות ראשיים, מוצבים בהתאם לתקנות התעבורה, תמרורי 30 קמ"ש אשר מאפשרים נסיעה בטוחה לרוכבי האופניים במקביל לתנועת כלי הרכב. בנוסף, בכוונתנו לצאת בקמפיין שיווקי והסברתי להגברת המודעות בקרב התושבים ואורחי העיר כך שישמרו על ההפרדה לבטיחות כל המשתמשים."

המציאות מלמדת כי השילוט עליו מדבר זלוף אינו אפקטיבי. רוכבי אופניים שבוחרים לכבד את החוק ולרכוב על הכביש נמצאים בסכנה כמעט מתמדת. למשל, בשישי האחרון, בעודי נוסעת על הכביש בנחלת בנימין בואך פלורנטין, שמעתי צפצוף מכונית מאחורי, ולאחר שלא זזתי (למדרכות הצרות שלצד הכביש), הוציאה אחת הנוסעות ברכב את ראשה מהחלון וצעקה לעברי "מטומטמת, סעי על המדרכה". אולי היא כמו רבים אחרים לא מכירה את החוק, על פיו, בכל מקום בו אין שביל אופניים (ושבילי האופניים התקינים בתל אביב יפו הם מועטים משמעותית מההצהרות של העירייה כל 100 ק"מ סלולים) על רוכבי האופניים לרכוב על הכביש. תושבת שפנתה לחולדאי לגבי הבטיחות הנשחקת של הולכות הרגל קיבלה לפני ימים אחדים תשובה מהעירייה כי "…אנו פועלים כל העת ליצירת מודעות רוכבי האופניים להולכי הרגל ומודעות הולכי הרגל והנוסעים ברכב לרוכבי האופניים…" והשאלה היא כיצד פועלת העירייה? הקמפיין אותו הזכיר זלוף לפני כמעט שנה לא יצא לפועל, שילוט אין, אז מה יש? המצב נותר כפי שהוא.

במדרכות רחבות רוכבים רבים חשים בנוח לרכוב מהר והחיכוך בין רוכבי האופניים להולכי הרגל שם את האחרונים בסכנה אמיתית. המצב מסוכן עוד יותר במקומות בהם מצוירים שבילי אופניים על המדרכה כברחוב אבן גבירול. לפני ימים אחדים חלפתי ברחוב וראיתי אישה שישבה על אחד מהספסלים, לצידה שני ילדים קטנים. רוכב שהגיע במהירות מכיוון צפון עצר בחריקת בלמים מול הפרצוף ההמום של הילד ששיחק סמוך לאימו, על שביל האופניים. במזל, התקרית הסתיימה ללא נפגעים. יוסי קליין מספר על תאונה שהייתה לו כהולך רגל עם אופניים גם כן באבן גבירול. אני לא מסכימה עם קליין לגבי המסקנות שהוא מסיק מהמקרה וודאי לא עם עמדתו לגבי האופניים ורוכביהם, אולם הוא מתאר תמונה בעייתית שנובעת מתכנון לקוי שמביא לחיכוך מיותר בין רוכבי אופניים והולכי רגל, שגורם לביטחונם של הולכי הרגל להישחק. אביב לביא משיב לקליין באופן מצוין כהרגלו ובין היתר אומר: "אופניים והולכי רגל לא אמורים לנוע באותו מפלס. האופניים הם כלי תחבורה בפני עצמו ולכן הם זקוקים לנתיבי תנועה נפרדים: לא על המדרכה ולא על הכביש (שם המכוניות הורגות, כמו שקליין מציין), אלא ביניהם. כך מקובל היום במטרופולינים רבים במערב. כך זה צריך להיות בערי ישראל."

חיכוך מיותר ומסוכן, בו שוב הולכות הרגל אינן נספרות מתרחש כיום ברחוב מסילת ישרים בשכונת שפירא. העירייה השקיעה 15 מיליון שקלים של כספי ציבור בשיפוץ אחד מהרחובות המרכזיים של השכונה, לכאורה, צעד מבורך- אך בינו לבין הביצוע פעורה תהום. בשני החלקים של הרחוב שכבר שופצו נסללו שבילי אופניים, לצידם מדרכה צרה מלהכיל את הולכות הרגל.

רחוב מסילת ישרים, שכונת שפירא, צילום: ששי בן מנחם

יחד עם עמודי התאורה והפחים הפזורים לאורך המדרכה, אין להולכות הרגל ברירה אלא לרדת לשביל האופניים. בדומה למקרה שתיארתי לעיל באבן גבירול, ברגע שרוכבים נוסעים על שביל אופניים, יש להם נטייה (מוצדקת מבחינתם) לחשוב שזכות הדרך היא שלהם. אולם כשבפועל התכנון מחייב את הולכי הרגל לפסוע על שביל האופניים, אנו מקבלים מתכון כמעט בטוח לתאונות ולאי נוחות הן של הרוכבים והן של הולכות הרגל. פניותיי לראש העירייה ולצוות המוביל את השיפוץ לעצור את הפרויקט ולעשות חשיבה מחודשת על אופן שיפוץ הרחוב נענו בשלילה.

 סכנות להולכות הרגל על המדרכות לא מסתכמות בנסיעת אופניים עליהן. תופעה מסוכנת בהרבה להולכות הרגל ולא פחות נפוצה היא נסיעתם של אופנועים על המדרכות. במרץ האחרון שלחתי מכתב לסגן ניצב יורם יפרח, מאגף התנועה של המשטרה במחוז תל אביב סיפרתי על מקרה אחד לדוגמא. בבוקרו של יום שישי בדצמבר 2011 תושב שטייל עם עגלת תינוק במעלה הרחוב, "נדרש" על ידי אופנוען שנסע על המדרכה מאחוריו לזוז ולפנות לו את הדרך. משסירב, עקף אותו האופנוען תוך דריסה של כף רגלו למרבה התדהמה, רוכב האופנוע המשיך נינוח בדרכו ועצר בסמוך לקיוסק ברח' אלנבי. התושב שהותקף צילם את לוחית הרישוי ולאחר מכן ספג איומים מילוליים מפי האופנוען – והכל לאור יום ולעיני העוברים ושבים.

שלושה חודשים תמימים וטלפונים רבים לקחו לסגן ניצב יפרח להשיב למכתבי. הוא תיאר הנחיות לטיפול עיקש ונחוש ברוכבים על המדרכה, אבל אנו כבר ראינו את המשטרה בפעילות נחושה, היא לא נראת כך. ולמרות כי למכתבי צורפו תמונה של האופנוע הפוגע עם לוחית הזיהוי שלו, יחד עם פרטים לגבי המקרה החמור, יפרח התנה את בדיקת הנושא בהגעה לתחנת המשטרה בסלמה. ככה לא נראת נחישות, ככה לא נראת עיקשות.

אז כשהמשטרה לא אוכפת, והעירייה מעלימה עין במקרה הטוב, ובונה תשתיות שגורמות לחיכוך בין הולכי רגל ורוכבים במקרה הפחות טוב, אין פלא, שהולכות הרגל מרגישות שהמרחב שלהן נגזל באופן קבוע והופך להיות מקום שמסוכן להתהלך בו.

פורסם בקטגוריה דברים שעשיתי בעירייה, מרחב ציבורי, תחבורה, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

10 תגובות על חיכוך מסוכן על מדרכות העיר

  1. מאת יניב רונן‏:

    צריך לבדוק מה רוחב הנתיבים שהושארו ברחוב. במקרה כזה צריך היה להשאיר נתיב מינימלי ברוחב של 3 מ'. אם השאירו יותר – בעיה. אם לא, צריך היה לשקול להפוך את הרחוב לחד-סטרי כדי להרחיב את המדרכות.
    בכל מקרה העירייה צריכה להקפיד שהמדרכות הצרות שנשארו יהיו פנויות.

  2. מאת שרון מלכי‏:

    יניב, כמו שאפשר לראות בתמונה, אין שם 3 מטר מול החנות ירקות, יותר לכיוון המטר.
    אחת החלופות הייתה לעשות את הנתיב חד סיטרי, אולם התושבים ביקשו להשאיר אותו דו סיטרי. אפשרות אחרת היא לסלול נתיב אופניים חד סטרי ולהרחיב על חשבונו את המדרכה, או לוותר עליו ושהרוכבים יעלו על הכביש שיש בו שני נתיבים צרים והתנועה בו אינה כה אינטנסיבית.

  3. מאת ערן‏:

    מה היו דרישות התושבים בהליך שיתוף הציבור לגבי הכביש?
    האם התושבים העדיפו כביש דו-סטרי או חד סטרי?
    אולי אפשר להפוך את הכביש לחד סטרי ולפנות מקום למדרכה רחבה להולכי רגל ולצידה שביל אופניים.

  4. מאת גל‏:

    זה כל כך עצוב לראות שהעירייה כבר עושה מאמץ, מוציאה כסף, מאשרת תוכנית ומבצעת תכנון כה לקוי.
    מה גם – שאין מצב שהעירייה תעשה שינויים נוספים לשיפוץ טרי בעשרים שנים הקרובות. וכך ברוב התשתיות החדשות בעיר. ברחוב שנקין – שעוד לא נחנך, כבר רואים תכנון פשוט אבסורדי שבכל צומת שביל האופניים נגמר בפתאומיות ונפגש בעמודי תאורה ושילוט. רחוב אבן גבירול אסון, מפגש שדרות רוטשילד ושדרות בן ציון מגוכח להפליא, אפילו שביל האופניים במשה דיין, שבמבט ראשון נראה מוצלח, הוא בעצם מלכודת מסוכנת ביותר – שבו רוכב האופניים חשוף לגמרי בפני פתיחת דלתות ללא אפשרות להתחמק.
    בעניין המדרכות – אין ספק שההתיחסות להולכי רגל בעיר היא פשוט בזויה. עוד לא הבנתי איך הגענו למצב שבו המדרכות משמשות רוכבי אופנועים כנתיב נסיעה נוסף + חניה חינמית איפה שבא להם.

  5. מאת שרון מלכי‏:

    ערן, התושבים ביקשו כי הכביש יהיה דו סיטרי, בין היתר על מנת שהרחוב הראשי הזה בשכונה יוכל להמשיך ולהיות משורת על ידי תחבורה ציבורית לשני הכיוונים.

    גל, אין לי אלא להסכים איתך. לגבי חניית האופניים במקומות שונים, מדובר במדיניות של העירייה, שלא התקינה די מתקני חניה ובוחרת שלא למקם חניות אופניים ברחובות צרים וליד בתי מגורים [!]. כתבתי על זה כאן: http://sharonmalki.com/2012/05/460

  6. מאת ערן‏:

    שרון,
    אז לא הבנתי מה התושבים מציעים כדי ליהנות מהחזון של רשת שבילי אופניים שאמורה להיטיב עם כל שכבות האוכלוסיה בכל אזורי העיר. "תסללו שביל אופניים במקום אחר" זו לא תשובה.
    הרי את צריכה לדעת שבכל מקום בעולם שסללו שבילי אופניים, אחרי שמתרגלים, זה רק מסייע לתושבים ולסוחרים המקומיים.

  7. מאת שרון מלכי‏:

    ערן, דבר ראשון כדי לשמוע מה התושבים מציעים צריך לשאול אותם, אבל מה שבטוח שגם להצר מדרכה לרוחב שאי אפשר ללכת בה הוא לא פתרון. אין סיבה להתרגל למדרכות שאי אפשר להשתמש בהן. אחת האפשרויות היא לעשות שביל אופניים רק לכיוון אחד, ולאפשר מדרכה ברוחב סביר. אני מציעה לך לערוך סיור במקום, לי זה מאוד עזר להבין את הבעיתיות של התכנון שם.

  8. פינגבאק: הקרב על הדרך | שרון מלכי

  9. פינגבאק: שביל האופניים בשנקין כזה או כאילו? | שרון מלכי

  10. פינגבאק: מבטיחה ומקיימת: סיכום חמש שנים במועצת העיר תל אביב יפו | שרון מלכי

כתיבת תגובה