דו"ח לבוחר 2010

בתום שנתיים של פעילות במועצת העיר, תל אביב-יפו

דו"ח פעילות:  נח עפרון ושרון מלכי*

הקדמה: יצירת דפוסים חדשים לפעילות פוליטית אופוזציונית יעילה

מהרגע בו שקע אבק הבחירות, ראש העירייה, רון חולדאי, מנכ"ל העירייה, מנחם לייבה וכל השדרה הניהולית של עיריית תל אביב-יפו, עבדו לילות כימים על מנת להצר את צעדינו, חברי סיעת עיר לכולנו כחברי סיעת אופוזיציה. מכתבים שנשלחו לראש העירייה ולהנהלתה לא קיבלו מענה, בקשות לפגישות זכו להתעלמות ומידע שעל העירייה לספק על פי חוק לנבחרי הציבור שלה כמעט ולא הגיע ולכשהגיע היה זה אחרי פניות חוזרות ונשנות ובאיחור רב משלושת הימים הקבועים על פי חוק לאספקתו. כפי שהצביע על כך לאחרונה הדו"ח של משמר המועצה, חולדאי הנהיג מועצה שלא דנה בהצעות לסדר שחברינו העלו. הנסיבות הללו הביאו לכך שניסיוננו לשיפור איכות החיים, הדמוקרטיה ואיכות הסביבה בעיר הפכו לתהליך ארוך ומסורבל.

לאור הנסיבות הללו, בשנתיים האחרונות עמלנו כדי ליצור דפוסים חדשים של פעילות עירונית חלופית, ובמיוחד בשנה האחרונה, מאמצינו נושאו פרי.  אפשר כבר להצביע על שלוש דוגמאות מוצלחות מאד של הדפוסים החדשים האלה.

החשובה מבניהן, בעינינו, היא קמפיין התחבורה הציבורית "מהיר בעיר", שדרכו הצלחנו להעלות את נושא משבר התחבורה בתל אביב-יפו לראש סדר היום הציבורי, ולהשאיר אותו שם למשך כמעט שנה.  יתרה מזאת, דרך הקמפיין, הצלחנו להציע פתרון למשבר שעכשיו מקובל על ידי מספר רב של קובעי המדיניות בתחום התחבורה במדינה(למעשה, כולם, חוץ מרה"ע חולדאי עצמו).

הדוגמא השנייה היא קמפיין "התקציבולטור", שדרכו הצלחנו להכריח את הנהלת העירייה להנגיש לציבור מידע חיוני(כגון תקציב העירייה) שרה"ע וחברי הקואליציה סירבו בכל תוקף לשחרר.

הדוגמא השלישית היא המאבק נגד מסחור המרחב בציבורי, שזוכה להד הולך גובר באופן מתמיד, לאחרונה דרך אירגון "מרוץ לילה פתוח" שהיווה חלופה משכנעת למרוץ "נייקי" הממותג, היקר והממוסחר.

המשותף לשלושת הדוגמאות הוא שבכולן תוזמרה פעילות פרלמנטרית בתוך כותלי העירייה (במועצה, בוועדות, בוועדה המקומית, עם פקידי העירייה ועם חברי הקואליציה) יחד עם פעילות רחוב, ובמקרה של התקציבולטור, גם בעתירה משפטית שצלחה. בכל המקרים, השלם עלה על סך חלקיו, ונוצר סוג של לחץ פוליטי אופוזיציוני חזק ויעיל ביותר, גם אם השפעותיו עקיפות.  בנושאים האלה(ובנושאים אחרים, הודות למאמציהם של חברי סיעת עיר לכולנו)הצלחנו במידה רבה לעצב מחדש את השיח הציבורי, ובמידה מסוימת לגרום לשינויים מוחשיים ובעלי משמעות במדיניות העירייה. קמפיינים אלו נמשכים, ואנחנו מאמינים שעוד נשיג הישגים משמעותיים בעתיד הקרוב.

בעמודים הבאים תפורטנה מגוון פעילויותיי במגוון תחומים. כל אלה הם בנוסף לפעילותי השוטפת בוועדת הנכסים, הוועדה לאיכות הסביבה(הרדומה, שטרם העבירה ולו החלטה יישומית אחת במשך הקדנציה הנוכחית), הועדה לתנועה וחניה, וכל החובות הנוספים של חברי מועצת העיר. אשמח לשמוע הערות, הצעות לעתיד וכל מחשבה אחרת שתוכל לקדם אותנו לעבר תל אביב-יפו טובה יותר לכולנו.

פירוט הפעילות

תחבורה

משבר התחבורה מחריף בעיר, בשל ההעדפה הברורה שמעניקה העירייה למכונית הפרטית על פני התחבורה הציבורית. מאז בחירתו של ראש העירייה חולדאי הורחבו הדרכים המוליכות אל העיר והוספו אלפי מקומות חנייה – פתרון קצר-רואי שרק מחמיר את הבעיה. הפתרון למשבר התחבורה בעיר הנו מערכת תחבורה ציבורית יעילה, אמינה ואיכותית, כזו שתהיה בעלת יתרון בזמן ובנוחות על פני הרכב הפרטי. פתרון זה עומד בסתירה עם מדיניות התחבורה שהעירייה מקדמת מאז בחירתו של רון חולדאי, מדיניות שבפועל מעדיפה את הרכב הפרטי על התחבורה הציבורית, ושמסרבת להעניק עדיפויות דרך לאוטובוסים, ולחזק את מערכת התחבורה הציבורית בדרכים אחרות.  אין זה מקרה שמאז תחילת כהונתו של רון חולדאי, שיעורי השימוש באוטובוסים ירדו בהתמדה, בעוד ששיעורי השימוש במכוניות פרטיות עלו בהתאם.

קריסת מערכת התחבורה בעיר יוצרת בעיות סביבתיות חמורות, היא מגדילה פערים חברתיים וגובה מחיר כלכלי גבוהה.  לכן, הצעת פתרון מציאותי וישים למשבר התחבורה, תפס את המקום הראשון באג'נדה הפוליטית שלנו בשנתיים האחרונות.

"מהיר בעיר"

 בשנת 2009, השקנו, יחד עם קבוצת פעילי עיר לכולנו, את קמפיין "מהיר בעיר", בו אנחנו מקדמים תוכנית להסעת המונים מבוססת אוטובוסים(BRT).  שלב תכנון התוכנית ערך כמעט שנה, בה למדנו את מערכת האוטובוסים הקיימת, ואת פרטיה של תוכנית הפריסה מחדש שהיתה אמורה להיכנס לתוקף ב-2009, ובפועל יושמה באופן חלקי מאד(פחות מ-10%)באוגוסט 2010. במהלך העבודה המקצועית שלנו, נפגשנו עם מומחים רבים לתחבורה ציבורית, ועם נציגים בכירים שאחראים על תחבורה ציבורית במשרד התחבורה ובמשרד האוצר, עם מנהלי נתיבי איילון ונת"ע, עם חברת דן, עם ראש עיריית תל אביב-יפו, חברי מועצת העיר, הממונה על תחום התחבורה בעירייה, ונציגי מחלקת התכנון בעיריית תל אביב-יפו. בנוסף, יזמנו פגישות עם גופים חוץ-ממשלתיים העוסקים בעניין סביבה, חברה וכלכלה ועוד רבים אחרים. בעקבות מפגשים אלו גובשו שני קווי ה-BRT שהם הליבה של התוכנית(הסובב והחוצה)שהועברו להתרשמותם והערותיהם של מומחים במשרד התחבורה, בנתיבי איילון, ובמחלקת התכנון של עיריית תל אביב יפו.  בו בזמן, קיימנו תהליך שיתוף ציבור באזורי העיר השונים שתרמו גם כן לשיפורים בתוואי הנתיבים שהוצע.

ערב השקת התוכנית, ב-19 לאוקטובר 2009, הצגתי למועצת העיר הצעה לסדר לאשר נתיב תחבורה ציבורית ברחוב אבן גבירול. הרציונאל היה להתחיל בקידום תחבורה ציבורית על ידי הגדרת נתיב תחבורה ציבורית ברחוב אבן גבירול, בו נוסעים מידי יום עשרות קווי אוטובוס. אבן גבירול אמור להיות הראשון בין רחובות רבים בחלקי העיר השונים בו תינתן העדפה לתחבורה ציבורית, שתאפשר את פתרון משבר התחבורה החריף.  חברי הקואליציה ורון חולדאי בראשם, הכשילו את ההצעה ואף סירבו לדון בה.

לאחר ההצעה לסדר, השקנו את תוכנית מהיר בעיר. הקמפיין בעצמו מהווה מודל חדש לפעילות אופוזיציונית המשלב אקטיביזם חוץ-מועצתי עם פעילות פוליטית שוטפת ושיטתית בעירייה. ברחבי העיר, קיימנו ועודנו מקיימים חלוקת פליירים, תליית שלטי תמיכה בחזיתות תושבים שתומכים בפתרון, וערכנו מספר אירועי רחוב לרבות בתחנה המרכזית. החתמנו אלפי תושבים על עצומה למען יישום תוכנית "מהיר בעיר", בנינו אתר פעיל ועוד.

 פעילויות אלו לוו בעבודה במועצה והעירייה. למשל, בדיון שהתקיים ב-16 למרץ 2009, התנגדתי לתקציב 2009 שמקדש את הרכב הפרטי, שלא כולל אף הקצעה לקידום תחבורה ציבורית, שלא מקציב מספיק כסף לניטור אוויר, ולא מקציב משאבים להכשרת שטחים הפתוחים-הירוקים בעיר. אני הצעתי להכפיל את תקציב הרשות לאיכות הסביבה, הצבעתי נגד התקציב הבלתי רגיל לשנת 2009, אשר כלל מעל 16 מיליון ₪ לסלילת והרחבת חניונים, ועוד 26 מיליון ₪ לסלילת כבישים מהירים ומחלפים: ביחד, 43 מליון ₪ להנגשת העיר לרכב פרטי.  כמו כן, הצעתי להקטין את הוצאות אלה ב-13 מיליון ₪ ולהעביר אותן לקרן חדשה לגאולת גן קרית ספר.  בדיון על תקציב 2010, חזרתי ודרשתי קיצוץ של המימון המופרז שהוצע לבניית כבישים וחניונים(חניונים "הנחושת", "גבעון" ו"טשרניחובסקי", שרה"ע ביקש לבנות בשיטת BOT המסווה בעצם את העלות האמיתית של הפרויקט), הצעתי להעביר את המשאבים האלה לתכנון ויישום מערכת BRT  בעיר.  ב-4 לינואר, 2010 הגשתי שאילתא בה דרשתי מראש העירייה לפרט את הצעדים שהוא מציע למקסם את הצלחתה של תוכנית הפריסה מחדש של האוטובוסים המטרופולינים.  תשובתו של רה"ע היתה ש"עיריית תל אביב – יפו שותפה פעילה בתכנית הרה ארגון ותסייע בנחישות וכמיטב יכולתה להצלחתה," אך בו בזמן ש"מי שנכווה ברותחים נושף לפעמים על לבן. כלומר, שמי שיש לו נסיון עם ממשלת ישראל ויכולותיה הביצועיות ועמידה בהבטחותיה, אז אני מאוד סקפטי" לגבי הפריסה מחדש.  ב-1 לפברואר, הפצרתי בראש העירייה בשאילתא לפרט את הנת"צים שנוצרו במשך כהונתו והוא ענה באופן מתמיהה ש"מוקדם עדיין לקבוע".  בנוסף, בישיבת המועצה ב-12 ליולי, 2010, דרשתי מהמועצה לאשר פטור מארנונה לארגון תחבורה היום ומחר ולעמותת מרחב שמקדמות חזון של עיר  סביבתית ומקיימת.

 בנוסף לפעילות פרלמנטרית זו, לאורך השנתיים האחרונות הגשתי עשרות רבות של בקשות למידע, שאילתות[1] ופניות לראש העירייה[2], לממונה על התחבורה בעירייה משה טיומקין[3] ולמנכ"ל העירייה מנחם לייבה[4], מטרת מאמצים אלו הייתה להשאיר את נושא התחבורה הציבורית בעיר, לרבות נת"צים, על סדר היום של העירייה.

 העבודה המתוזמרת בין הרחוב לבין מסדרונות העירייה, משבר התחבורה, והכדאיות של פתרון BRT זכו להד ציבורי שהתבטא בעשרות מאמרים בעיתונות הארצית והמקומית, בהצהרות פומביות של חברי כנסת, בכירים במשרדי הממשלה, עובדי מחלקת התכנון בעירייה, מגוון מומחים לתחבורה ציבורית ותמיכה מצד תושבים רבים. יש סיבה טובה להאמין שבעתיד הנראה לעין, תל אביב-יפו תזכה לתחבורה ציבורית הולמת, וזאת למרות יותר מעשור של אוזלת יד מצד ראש העיר.

פעילויות אחרות למען תחבורה ציבורית בעיר

התנגדות לסלילת חניונים חדשים והתנגדות פרטנית לבניית חניונים בתשלום לפי מודל BOT

 כחבר וועדת נכסים התנגדתי בכמה הזדמנויות שונות לאישור בניית חניונים בתשלום במודל BOT.[5] חניונים אלו מעודדים את כניסתן של מכוניות נוספות לתוך העיר ובכך מחריפים את משבר התחבורה העירוני ותורמים תרומה שלילית וקטלנית לזיהום האוויר. בשל מבנה המימון של ה- BOT ליזמים יש אינטרס להעצים את מספר הכניסות לחניונים בתשלום וכך גם תושבי האזור לא ייהנו מזמינות החניה בחניונים אלו.

עלות ריאלית בהפעלת החניונים

 כחלק ממדיניות כוללת של עידוד התחבורה הציבורית בעיר, דרשתי מהעירייה להתחיל לגבות ממפעילי חניונים את העלות הריאלית עבור שירותי החניה שהם מספקים ובכך לעצור את הסובסידיה הסמויה בהם. לצד תחבורה ציבורית ראויה, יש צורך באמצעים שיגרמו לאי כדאיות של הכנסת רכבים פרטיים המגיעים מחוץ לעיר לתוך גבולותיה, כפי שנהוג בערים רבות בעולם.

פיצוי לתושבים הגרים ליד חניון

 בסוף 2009, תושבים שגרים באזור "הבימה" קיבלו פנייה מהחברה העירונית "אחוזות חוף", ובה הצעה לשכור חניה במחירים העולים על מחירי השוק הרגילים.  פנינו לממונה על החניה בעיר, חבר המועצה, ד"ר משה טיומקין, בדרישה שלתושבי האזור תוצע חניה חינם.  זאת בהכרה בעובדה שתושבים אלו סבלו במשך חודשים רבים ממטרדי רעש ואבק בשל בניית החניון.  בו בזמן, הצענו לד"ר טיומקין שלאחר שהעירייה מעניקה חניה חינם לתושבי האזור, רצוי יהיה להסיט מקומות חניה ברחובות לטובת מדרכות להולכי רגל ושבילי אופניים משופרים.  

 עידוד תחבורה חלופית באמצעות אופניים[6]

 הכשרת תשתית שתאפשר התניידות באמצעים חלופיים לרכב הפרטי, ובראשם אופניים, מהווה את אחד המפתחות לפתרון המשבר התחבורתי בעיר. בוועדת התחבורה שהתקיימה בחודש מרץ דרשתי לכונן רשת של שבילי אופניים אמיתיים בעיר, ובכך להפסיק לצייר שבילי אופניים פיקטיביים על המדרכות, שגורמים להולכי הרגל ולרוכבי האופניים היתקלויות בלתי נעימות וודאי לא בטיחותיות.

 בנוסף, יזמנו שיתוף ציבור ללא שיתוף העירייה למיקום חנויות אופניים. לאור יוזמה של תל אביב בשביל האופניים שמיפתה את חוסרי חניות האופניים פרסמנו בבלוג של יואב לרמן קריאה לגולשים תושבי העיר לכתוב היכן חסרות להן חניות ברחבי העיר [7]. את התשובות שלחנו למשה טיומקין, האחראי לכאורה על תחום התחבורה בעירייה(ללא סמכויות). בצער נציין כי עד היום לא קיבלנו מענה לפניות הציבור שהעברנו(מספר פעמים) וחלק מהמקומות נותרו ללא חניות אופניים.

 

עידוד הפחתת מספר מכוניות פרטיות בעיר

במשך השנתיים שחלפו קיימתי מספר מפגשים עם בכירים בעירייה, מראש העיר עצמו לסרה"ע אסף זמיר, ועד ד"ר משה טיומקין, הממונה על תחבורה בעיר, כדי ללחוץ על עיריית תל אביב-יפו להקצות מקומות חנייה ציבוריים(המסומנים כחול-לבן)ברחובות העיר לצורך מיזם ה"קאר-שרינג" של  חברת Car2Go. מחקרים אקדמיים מראים כי כל רכב "קאר-שרינג" מוריד 14 רכבים בממוצע מהכביש וחוסך 14 מקומות חניה, ובכך עוזרת לצמצם פליטת מזהמים לאוויר. עיריית גבעתיים הקציבה מקומות חנייה ברחוב על חשבון מקומות מסומנים בכחול-לבן, אך הנהלת עיריית תל אביב-יפו בינתיים מסרבת. במאי, 2010, לאחר סדרת מפגשים עם פקידי עירייה ומנהלי Car2Go, הגשתי לרה"ע שאילתא בנושא, בה תהיתי מדוע אינו מקציב מקומות חנייה לטובת המיזם לאלתר.

ב-10 אוגוסט, 2009, הצבעתי נגד חוק עזר המעניק חנייה חופשית בכל חלקי העיר לתושבים ותיקים, בני שבעים שנים לפחות.  כחלופה תמכתי בהענקת נסיעה חינם בתחבורה ציבורית לתושבים ותיקים, שתמומן ע"י העירייה.

  

שקיפות ודמוקרטיה

 קמפיין ה"תקציבולטור"

 לקראת ישיבת המועצה ב-1 לדצמבר, 2009,(ושוב בישיבות המעוצה ב-21 דצמבר, 2009)הצעתי הצעה לסדר כדלהלן:

"1. הצעות התקציב(הן הרגיל והן הבלתי רגיל)יפורסמו באתר האינטרנט של העירייה בקובץ נתונים ממוחשב, המאפשר שימוש ברשומות השונות באופן חופשי(דוגמת אקסל). הצעות התקציב יפורסמו כך עם העברתן לחברי המועצה.

2. לאחר אישור התקציב, התקציב המאושר יפורסם תוך שבוע ימים באתר האינטרנט של העירייה בקובץ נתונים ממוחשב המאפשר שימוש ברשומות השונות באופן חופשי."

ההצעה נדחתה ע"י הקואליציה, כמובן.  אך ההצעה היתה למעשה חולייה אחת בקמפיין שהתחיל חודשים רבים לפני ההצבעה והמשיך למשך חודשים אחריה, והסתיים בהצלחה רבה.

התקציבולטור נוצר ע"י צוות התקציב של עיר לכולנו, אליו הצטרפתי יומיים אחרי הבחירות ובו השתתפתי באופן פעיל מאז.  הצוות שהוקם כדי לנתח את תקציב העירייה ולהציע תקציב אלטרנטיבי, שוויוני ומקיים יותר, אך מיד נתקל בקשיים שנבעו מחוסר הנכונות של העירייה לחלוק מידע תקציבי בזמן אמת.  לפני הדיונים על תקציב 2009, העירייה הסכימה להפיץ את התקציב רק כספר מודפס, בעותק יחיד לכל חבר מועצה, עשרה ימים לפני מועד האישור.  במרץ, 2009, דרשתי לקבל את התקציב בגרסה דיגיטלית.  לאחר שבקשתי נדחתה, סרקתי ידנית את ספרי התקציב במלואם, והעלתי אותם לאינטרנט. כתגובה, העירייה העלתה לראשונה בהיסטוריה את התקציב כקובץ פי-די-אף באתר שלה.

במשך שנת 2009, חברי צוות התקציב של עיר לכולנו בנו כלי(על בסיס תוכנת אקסל)המאפשר ניתוחים מתוחכמים של  תקציב העירייה, כולל חתכים המראים מגמות רב-שנתיות. הכלי מנגיש את תקציב העירייה לכל דורש באופן שאין לא תקדים בעיר ובארץ. בקשתי בהתאם מרה"ע וממנכ"ל העירייה לקבל את תקציב העירייה כגיליון נתונים שמאפשר שימוש באופן חופשי.  פניתי בכתב עשרות פעמים לגורמים השונים בעירייה, קיימתי מספר ישיבות עם ראש העירייה, עם מנכ"ל העירייה, ועם גזבר העירייה בניסיון לקבל את המידע, ונתקלתי כל פעם בסירוב.  הגשתי בקשה למידע על פי חוק חופש המידע וסירבו לספק את המידע.  לבסוף, בשיתוף התנועה לחופש המידע הגשתי  עתירה משפטית על סמך חוק חופש המידע.  כשהתברר ליועץ המשפטי של העירייה שרה"ע עתיד להפסיד במשפט, העירייה הסכימה לדרישותינו לפרסם את תקציבי העירייה באופן שביקשנו, החל מתקציב 2011 שיוצג בדצמבר, 2010.

 מיד לאחר הכרעת בית המשפט לטובתנו, ביקשתי לקבל את התקציבים של התאגידים העירוניים אף הם כקובץ נתונים ממוחשב.  בינתיים, הגופים העירוניים סירבו, בהסכמת רה"ע, ואני ממשיך בקמפיין.  כרגע, אני שוב אוסף את המסמכים הנדרשים כדי להביא את העניין להכרעת בית המשפט במידת הצורך.

השקפתו של פורום מהנדס העיר

 אחת הנקודות החשובות בתהליכי התכנון העירוניים היא פורום מהנדס העיר. הפורום הזה והחלטותיו אינם נגישים לתושבים ואף לא לחברי המועצה – על אף החשיבות הרבה של ההחלטות שמתקבלות בפורום לעתיד העיר. למרות הדיבורים על שיתוף ציבור, המציאות מראה שעיריית תל אביב-יפו משתדלת להסתיר מהציבור את כוונותיה ותוכניותיה, במיוחד בהקשרי התכנון והבניה. רוב התושבים בכלל לא ערים לתהליכי שיתוף הציבור לגבי מיזמים שעלולים להשפיע רבות על חייהם, ולא מודעים למיזמים עצמם עד שמאוחר מידי. לכן, באוגוסט, 2009,  הצעתי במועצת העיר שהחל מינואר 2010 עיריית תל אביב-יפו תדוורר פעם בחודשיים, לכל התושבים ובעלי העסקים בעיר את החלטות פורום מהנדס העיר. כמו כן, ההחלטות יפורסמו גם באתר האינטרנט של העירייה.

למרות התחייבויותיהן של סיעות שונות לנושא, חבריהם הצביעו על הסרת ההצעה מסדר היום. במצע של מרצ נכתב ש"מרצ תפעל לשתף את התושבים באופן אקטיבי, להציג להם את מגמות התכנון בשלבים מוקדמים, לפני גיבוש תוכנית". ואילו במצע הירוקים נכתב כי "תושבי השכונה יהיו מעורבים בתכנון הנדל"ני של השכונה שלהם". שאלתי במועצת העירייה, איך אפשר להיות מעורב בלי מידע רלוונטי ובזמן, אך סגניו של חולדאי נדמו, וההצעה כאמור, ירדה לצערי מסדר היום.

דרישה לשיתוף תושבים בקביעת מדיניותם של מוסדות שכונתיים

 החל מאביב 2010, אני מלווה קבוצת תושבים המבקשים ליטול חלק בקביעת מדיניותו ואופיו של מרכז קהילתי מגיד, בשד' נורדאו. בסדרת ישיבות שקיימתי עם אישים פוליטיים(בעיקר, סרה"ע אסף זמיר)  ופקידים בעירייה האחראים על המקום, אני פועל לאלץ  את העירייה(א)לחשוף את התהליכים שדרכם היא בוחרת בצוות המרכז, וקובעת את מדיניות המקום, ו-(ב)לשתף את ועד הפעולה של תושבי האזור בתהליכים אלה.

הצבעות שמיות בישיבות מועצה, במליאה, ובוועדות

 בעבר, רוב ההצבעות במועצת העיר לא היו שמיות, ונבצר מתושבי העיר ללמוד מקריאת פרוטוקולים איך הצביע/ה כל חבר/ת מועצה. אותו דבר היה נכון בועדות המועצה. בישיבת המועצה הראשונה בקדנציה הנוכחית, דרשה סיעת "עיר לכולנו" לערוך אל כל הצבעות המועצה כהצבעות שמיות, אך הקואליציה דחתה את הבקשה. כתגובה, לאחר ההצבעה הראשונה, ביקשתי רשות דיבור, ומדוכן המועצה, הקראתי את שמות חברי המועצה והצבעתם לפרוטוקול, בעברית מגומגמת ומהוססת, ולמרות קריאות הבוז של חברי המועצה.  הבטחתי לעשות זאת בכל הצבעה עד שהמועצה תאמץ את הנורמה של הצבעות שמיות.  אולי לחסוך מעצמה את העינוי של הקשבה למבטא אמריקאי צורם, המועצה הסכימה לערוך הצבעות שמיות.  בדומה, אני דרשתי לראשונה שבוועדת הנכסים, בה אני חבר, ירשמו בפרוטוקול את התנגדות חברים, נורמה שהתקבלה רק לאחר שפניתי ליועץ המשפטי של העירייה.  אני עדיין בעיצומו של מאבק לשפר את הפרוטוקולים ורמת הדיווח מועדות העירייה, שברובם הם בלתי שקופים בעליל. בעיריית ירושלים כבר אומצה נורמה ראויה של שידור ישיבות הוועדות העירוניות ואני סבור כי זוהי נורמה שראוי לאמצה בעיריית תל אביב-יפו.

אמון בפוליטיקה ופוליטיקאים

 ב-12 ליולי 2010, הקואליציה אישרה את מינויו של נתן וולוך כסגן ראש העירייה. מינוי אליו אני וחברי לסיעה התנגדנו.  מהדוכן הסברתי שאין לי עניין להטיל דופי באדם שמשרת את הציבור לתקופה כה ארוכה, ושאין בי את היוהרה להצטדק מולו.  אך יחד עם זאת, דרשתי שנגדיר לעצמנו רף מוסרי גבוה יותר מזה שמקובל בפוליטיקה המקומית והארצית כיום. "אין זה סוד שתושבי העיר, לרוב, אינם בוטחים בפוליטיקאים, אינם בוטחים בנו," אמרתי במועצה. עוד הוספתי כי:

 תושבי העיר, לרוב, חושבים שאנחנו מושחתים, שאנחנו מקדמים את האינטרסים הצרים שלנו עצמנו ושל חברנו.  שהפוליטיקה היא מלוכלכת, מקום בו אין דין ואין דיין.

למצב העניינים הזה יש מספר סיבות, חלקן לא תלויות בנו, אך הסיבה העיקרית כן נעוצה בנו, במועצת העיר ובקומה השתים עשרה בבניין העירייה.

בפוליטיקה, או שאתה בונה אמון, או שאתה גורם לציניות,  אין מצב ביניים. והאַדְמִינִיסְטְרַצְיָה הנוכחית, הקואליציה הנוכחית, היא מאין בית חרושת לציניות.  אדוני ראש העירייה, אתה והקואליציה שלך מזמינים ציניות. אתם זורעים ציניות וקוצרים ציניות.

ולא רק במקרים יוצאי דופן בהם סגני ראש עירייה מואשמים ומועמדים לדין.  אתם זורעים ציניות כשאתם מציירים כאילו שבילי אופניים על המדרכה ומתפארים בהם. אתם זורעים ציניות כשאתם מקדמים כאילו תהליכי שיתוף ציבור חסרי משמעות. אתם זורעים ציניות כשאתם כורתים עצים באישון לילה לפני תום תהליך הערעור של התושבים. אתם זורעים ציניות כשאתם מאשימים משרד ממשלתי זה או אחר במניעת קידום תחבורה ציבורית כשאתם בעצמכם לא רוצים.  אתם זורעים ציניות כשאתם אומרים רק לאחר שבית משפט מכריח אתכם לפרסם את התקציב באופן סביר, שמלכתחילה זה מה שהתכוונתם לעשות.  רון חולדאי, אתה  מעיין מתגבר של ציניות, אתה בית חרושת של אדם אחד לציניות, למיאוס, לחוסר אמון.

החזרת נתן וולך לתפקידו כסגן ראש וממלא מקום ראש עיריית תל אביב-יפו תכרסם עוד יותר באמון הציבור, ותחזק עוד יותר את הסברה שפוליטיקה ופוליטיקאים אינם מצייתים לנורמות האתיות והמשפטיות התופסות בהקשרים אחרים. ואסור לנו לעשות זאת.  אסור לנו.  אסור לנו.  אסור לנו להפר ולחלל את אמון הציבור."

 באמרי דברים אלו, מיד נתקפתי במועצה, ובהמשך בשיחה אישית עם רה"ע ודרך העיתונות, אך אני נשאר משוכנע שאין דרך לבנות פוליטיקה מקיימת, מזמינה ופתוחה מבלי להנחיל נורמות חדשות, המאפשרות אמון הדדי בין תושבי העיר לבין נבחרי הציבור שלה.

  

המרחב הציבורי

 התנגדות למסחור המרחב הציבורי

 בשנים האחרונות היינו עדים לשרשרת הולכת ומתארכת של שיתופי פעולה במסגרתם, הנהלת העירייה מחליטה,  בלי הסבר, למכור את המרחב הציבורי לחברות מסחריות שכל אחת בתורה השתלטה – חברת צבר על נחלת בנימין וחברת בזק על נמל תל אביב וחברת נייקי על כיכר רבין וכן הלאה. תנאי ההתקשרות בין העירייה לגופים מסחריים אלו נותרים מאחורי פרגוד, ולנו כציבור אין את היכולת לדעת מהי התועלת הציבורית המופקת ממכירת המשאבים של כולנו לאותן חברות מסחריות. לאחר כל אירוע כזה, אנחנו דורשים לפרסם את תנאי ההתקשרות בין עיריית תל אביב-יפו לבין החברה שבחסות העירייה משתלטת על המרחב הציבורי, כך שהציבור ידע מדוע ועבור מה נמכרו אחד ממשאביו המשותפים – המרחב הציבורי בעיר.

"מרוץ לילה פתוח"

 בשנים האחרונות, העירייה מקדמת ספורט עממי שהוא אינו באמת עממי. עלות דמי הרישום עולה באופן חד בהתמדה, עד שרישום למרתון תל אביב במאי  2010 עלה 250 ₪, ורישום למרוץ "נייקי" באוקטובר 2010 עלה 150 ₪. נוסף על כך, האירועים הללו תוכננו ע"י תאגידים בינלאומיים אשר הפכו אותם לאירועים פרסומיים בעיקר, משלטי חוצות ענקיים שהשתלטו על כיכר רבין ומרחבים מרכזיים אחרים בעיר, ועד חיוב לבישת חולצת הלוגו של התאגיד. בסדרת מכתבים לגורמים שונים בעירייה, כולל רה"ע עצמו, ומפגשים עם הממונים על הספורט בעירייה, ניסיתי במשך שנתיים לשכנע את העירייה לכל הפחות לספק חלופה לתושבי העיר שאינם רוצים להשתתף באירועי ספורט ממוסחרים וממותגים. בקשותיי החוזרות ונשנות נפלו על אוזניים ערלות.

 כדי להדגים תפישה אלטרנטיבית ולהוכיח שאפשר אחרת, יחד עם עוד שני פעילים יזמתי מרוץ חלופי למרוץ נייקי: מרוץ10 ק"מחינמי, צנוע בממדיו, אשר מחייה את אווירת הפעילות התרבותית הציבורית הלא ממוסחרת. בתקציב דל מאד שגייסנו, ללא כל תמיכה מצד העירייה, קיימנו ב-7 לאוקטובר מרוץ לתפארת בפארק הירקון, בו השתתפו כ-300 איש.  בעקבות האירוע, התקבלו עשרות רבות של פניות גם מתושבים שהשתתפו וגם מאלו שלא השתתפו, שהודו בהתלהבות על כך שקיימנו אירוע ציבורי שונה מדפוס האירועים שהעירייה מארגנת ומשווקת.

 בהיבט צר, המרוץ הפתוח ביטא מחאה כנגד המסחור ומיתוג של הספורט העממי בעיר, אך המסר האמיתי היה רחב יותר.  המרוץ  ביטא אמירה כוללת יותר: שרחובות העיר, ומוסדות העיר, ונכסי העיר שייכים לתושבי העיר, ושתושבי העיר אינם מוכנים למכור אותם בזול לתאגידים ענקיים.  המרוץ ביטא כמיהה רווחת וגדלה למרחב חברתי-ציבורי שמתנהל לפי חוקים שאינם חוקי השוק, ואמונה שמרחב חופשי כזה יאפשר פריחה תרבותית וחברתית שלעולם לא נקבל מנייקי או גינדי או אף גוף מסחרי אחר.  סיסמת המרוץ היה "ריצה לעם ולא בע"מ"  ומה שנכון לריצה, נכון עוד יותר למרחב הציבורי באופן כללי.  בעיניי, המרוץ חשף את הניצנים של מעין מרד תושבים כנגד המסחור ההולך וגדל של המרחב הציבורי בעיר, וזה מרד שאני מתכוון להמשיך ולנסות לעמוד בראשו.

ירוק בעיר

 לא מעט ממאמצי בשנתיים החולפות הושקעו בהפיכת העיר למקום נעים וירוק יותר. דבר זה בא לידי ביטוי במספר רבדים וזירות פעולה:


מועצה לאקולוגיה עירונית

במסגרת הצעה לסדר שהצגתי בפני המועצה במאי 2009,  הצעתי להקים מועצה לאקולוגיה עירונית. מטרת המועצה היא לכונן זירת דיון ציבורית ופתוחה העוסקת בכל מה שקשור לגינות, פארקים עירוניים, טבע עירוני, שטחים פתוחים, נטיעה, גיזום וכריתת עצים בעיר. אנו ניצבים בפני אתגרים אקולוגים הולכים וגדלים: מחסור במים, מחסור בשטחים ירוקים בתוך עיר שאוכלוסייתה גדלה.  כדי לשמר ולשפר את המרקם האקולוגי בעיר, אנחנו זקוקים לאנרגיה, לתושייה, ליצירה, ולמסירות של תושבי העיר. לאור זאת, ובדומה למודלים קיימים של ניהול סביבתי שיתופי   באמריקה, אירופה, אסיה ואוסטרליה, הצעתי להקים גוף שבראשו תעמוד אשת ציבור מוכרת והוא יכלול נציגים ממספר מגזרים: ממחלקות העירייה האמונות על שמירה, טיפוח ותחזוקת השטחים הירוקים בעיר, נציגי ארגונים סביבתיים, נציגי תושבים ונציגי תנועות הנוער. ההצעה הועברה ע"י המועצה לוועדת שפ"ע בראשות סרה"ע מיטל להבי, שהיתה אמורה לדון ביישומה לפני כשנה וחצי, אך עדיין לא עשתה זאת.

עצי הסיסם בצפון אבן גבירול

 עצים אלו המהווים חלק מהנוף העירוני ומקור לצל ולהגנה מרוח בעשרות השנים האחרונות עמדו בפני עקירה לרגל שיפוצי הרחוב. כתושב האזור תהיתי גם אני מה הוביל לצעד  בלתי סביר זה והצטרפתי להתארגנות תושבי האזור שיצאה כנגד עקירת הסיסמים. כחלק ממאבק זה יזמתי פנייה לפקיד היערות במשרד החקלאות, על מנת שהוא יתערב בנעשה ברחוב. משרד החקלאות פרסם ביקורת חריפה על תוכנית העירייה לשפץ את רח' אבן גבירול, ש"תוכננה על ידי העירייה ברמה המינימאלית ביותר, ללא התחשבות בנוף העצים." עוד הוסיף פקיד היערות שלא התקבל הרושם שבתהליך התכנון נשקלו חלופות המתחשבות בעצים הוותיקים. "היה מקום לשקול חלופות אחרות, מבלי לגעת כלל בעצים" אמר בעניין זה פקיד היערות. צעד זה הוביל, בסופו של עניין, להצלת חייהם של 15 העצים שהועתקו לפארק הירקון.

 

גן אקולוגי בקרית ספר

 מזה שנים נלחמים תושבי מרכז העיר על זכותם להגדיל את השטחים הפתוחים המועטים הקיימים במרכז העיר. מתחם קריית ספר הוא אחת ההזדמנויות האחרונות להגדיל את היצע השטחים הפתוחים באזור זה של העיר, אם לא האפשרות האחרונה. בחצי השנה האחרונה התקבלו לכאורה כמה החלטות אופטימיות בנוגע להקמת שטח ציבורי פתוח בקרית ספר, אולם בפועל, העירייה התנהלה ועודנה מתנהלת בעצלתיים. אני מלווה את מאבק התושבים ובתחילת יוני, 2009 העברתי לראש העירייה שאילתא בנוגע להתקדמות הקמת הגן במקום. במסגרת דיוני תקציבי 2009 ו-2010 דרשתי להקים קרן לטובת קידום הגן. אני עוקב ואמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות בקרית ספר עד שיוקם שם גן אקולוגי לפי רצון התושבים ולרווחתם.

התנגדות למחירים המופקעים בפרויקט "גינה לתושב"

 במסגרת הפרויקט העירוני המבורך, החליטה העירייה לגבות מחירים גבוהים פי כמה ממחירי פרויקטים דומים בערים אחרות(עלות ממוצעת של 4,750 ₪ בשנה). עלות זו תמנע מתושבים רבים לממש את זכייתם בהגרלה ותדיר קבוצות אוכלוסיה נרחבות מהאפשרות לקחת חלק בפרויקט. בנוסף, תקנון הפרויקט מונע מתושבים להתאגד בקבוצות לשם קבלת הרשאה לעיבוד ובכך, להקל את הנטל הכספי הגבוה ולתרום ליצירת קהילה עירונית מגובשת. כמו כן, לא הוצגה בפני הזוכים בהגרלת החלקות אפשרות לפנות לועדת הנחות או כל הסדר אחר שיפחית את הנטל. עקבתי אחר הנושא והעליתי אותו הן בשאילתא במועצת העירייה והן במעקב אחר הטיפול בנושא לאור תגובת ראש העירייה בנידון במועצת העירייה. במסגרת זו דרשתי מראש העירייה לפעול בדחיפות ולתקן את המעוות.

התנגדות לבזבוז מים ולהשקיית מרבדי דשא בקיץ

 למרות חומרתו של משבר המים שפוקד את המדינה בשנים האחרונות וביתר שאת בשנה האחרונה, עיריית תל אביב-יפו הפרה את הוראות רשות המים והמשרד להגנת הסביבה והמשיכה בהשקיית מדשאות במהלך הקיץ האחרון. הבעתי את התנגדותי להחלטה זו הן בשאילתא שהצגתי בנושא כבר בפברואר 2009 וכמו כן, בנאום מהמקום במועצת העירייה ביולי 2009.  במשך, התנגדתי לכך שהעירייה ממשיכה לתכנן גנים ציבוריים(כגון גן העצמאות)אם מרבדות דשא גדולות שזקוקות להשקיה מאסיבית.

  

זיהום

 דרישה להכנת תוכנית עירונית לצמצום זיהום האוויר

 בתיקון 84 לפקודת התעבורה המחוקק הקנה לרשות המקומית סמכויות לפעול לצמצום זיהום האוויר בתחומיה על ידי עריכת תוכנית תחבורתית לעיר. עיריית תל אביב-יפו הציגה תוכנית שנעדר ממנה כל היבט של עידוד תחבורה ציבורית, ועל כן התוכנית נדחתה על ידי משרד התחבורה, וזאת למרות שלמעלה מ- 90% מזיהום האוויר בעיר נגרם כתוצאה מכלי רכב. בסוף ינואר האחרון הפנתי שאילתא לראש העירייה בנושא. בצער, יש לציין שהמצב לא השתנה באופן משמעותי וכפי שציינתי בראשית הדו"ח, אנו ממשיכים להציע פתרונות וללחוץ במטרה להביא לפתרון מקיים למשבר התחבורה העירוני באופנים שונים.

דרישה מהעירייה להפסיק את הזרמת השפכים לים באופן יזום

 בשנים האחרונות קראו מקרים חוזרים ונשנים בהם בחרה העירייה להזרים באופן יזום שפכים לים ובכך למעשה בחרה העירייה לפגוע במשאב ציבורי ששיך לכולנו. אחת מהפעמים הללו התרחשה בפברואר 2009, כאשר בשל עבודות תחזוקה מתוכננות מראש הוזרמו שפכים רבים לים, במקום למצוא להם נתיבי הזרמה וטיפול. בישיבת המועצה שהתקיימה באמצע בפברואר דרשתי כי הזרמות מתוכננות של שפכים לים יפסקו לאלתר ולמרות התוספת שיש לכך לעלות השיפוץ והאחזקה, ימצא פתרון הולם ואחד ממשאבי הטבע והפנאי העיקריים של תושבי העיר לא יהפוך למפגע. באותו נאום מן המקום הצבעתי על הקשר בין ניהולה הפגום של העיר לבין הבחירה להזרים שפכים לים באופן מכוון: "אזרחי העיר לא מבינים למה החליטה העירייה את מה שהחליטה, ואף אחד לא טורח להסביר. מה שאנחנו כן מבינים הוא שחוף הים מתמלא בחרא, ומצפים מהם לקבל את זה בשקט." סיכמתי ואמרתי אז: "אם זאת לא מטאפורה לניהול העירייה הזאת, אז אני לא יודע מה זה מטאפורה."

דרישה בשני דיוני התקציב להוסיף תקציבים לצורך ניטור מוגבר של זיהום אוויר

 מערכת הניטור שהעירייה משתמשת בה כיום אינה רחבה מספיק ורגישה מספיק כדי לנטר את רמות הזיהום במקומות השונים בעיר במהלך שעות היום. דרשתי ללא הצלחה בהצבעות על תקציבי 2009 ו-2010 להוסיף תקציב שיאפשר ניטור אמיתי וממצא של רמת הזיהום.

דרישה לנטר קרינה, ולאמץ את עקרון הזהירות בטיפול בנושא הקרינה

 בעקבות פניות תושבים, קיימנו מספר ישיבות עם מנהל היחידה לאיכות סביבה, משה בלסנהיים, וקיימנו התכתבות עם מנכ"ל העירייה בניסיון להכריח את העירייה לנטר באופן שגרתי ומועיל את רמת הקרינה האלקטורמגנטית במוקדים שונים בעיר.  בינואר 2010, ליוויתי מאבק תושבים (שלא צלח, לצערי) לעצור את בנייתה של תחנת שנאי במורד פארק הירקון, ברחוב בני דן, ליד הגשר ברחוב אבן גבירול  (במסגרת בניית התחנה עוקרו עוד מספר עצים ותיקים ומקסימים).  תושבי האזור לא קיבלו התראה מראש, והעירייה לעולם לא טרחה למדוד את רמת הקרינה.

 בהקשר יותר רחב, דרשתי בדיוני התקציב להגביר באופן משמעותי את השקעת העירייה בניטור קרינה:  הוקצבו 40.000 ₪ בלבד בשנת 2010 ל"פעולות פיקוח ובקרה" על "כל סוגי הקורנים למיניהם – אנטנות סלולאריות, קווי מתח, טרנספורמציה, כיולים, וכדומה."  התקציב הזה לא גדל בשלוש השנים האחרונות. למעשה, במונחים ריאליים, התקציב קָטֶן מידי שנה, ובמונחים אבסולוטיים, התקציב הוא אפסי.  במשך ארבע שנים אלה, המודעות לסיכוני הקרינה גדלה מאד.  העירייה ממשיכה לחשוף את התושבים לסיכונים האלה, מבלי לפקח ולבקר. לקראת דיוני תקציב 2011, אני כבר מארגן לובי בעד הגדלה משמעותית בתקציב הניטור.

צמצום פסולת ומיחזור

 צמצום פסולת ומיחזור מהווה סוגיה בה אנו עוסקים מיום כניסתנו למועצה. בשנה האחרונה עשינו מאמצים ניכרים, לרבות קבלת חוות דעת משפטית, כדי לקבל את תוכניות המיחזור של העירייה, אולם מאמצים אלו העלו חרס. אחרי פניות רבות, הותר לנו עלעול חטוף בדו"ח תוכנית המיחזור של העירייה אולם העירייה בינתיים סירבה לספק העתק של התוכנית. לאחרונה נודה לנו על הצעת הנהלת עיריית תל אביב יפו לחוקק חוק עזר עירוני שיאכוף מיחזור זכוכית, קרטונים וסוללות דרך הטלת כנסות על תושבים שלא ממחזרים כנדרש. לאור מאמצנו הרבים שבבסיסם שיתוף התושבים וארגוני הסביבה בתהליך, אנו מאמינים כי יש דרך מועילה יותר להגברת המיחזור וצמצום הפסולת בעיר מאשר הנחתת כנסות על התושבים. במכתב שנשלח בימים האחרונים לארגוני סביבה קראנו לחבור אלינו כדי לגרום למהלך להיות מועיל יותר חינוכית וסביבתית.

פיתוח בר-קיימא

דרישה להחזיר את כיכר דיזנגוף לפני הקרקע, מבלי לחפור מתחתיה חניון מפלצתי

 

לאחרונה התברר לי שהעירייה בוחנת הצעה שקיבלה מיזם פרטי לבנות חניון תת קרקעי מתחת לכיכר דיזנגוף במודל BOT ובתמורה לכך היזם הבטיח להשיב את כיכר דיזנגוף למצבה הקודם במפלס הקרקע. במכתב פתוח שהפנתי לראש העירייה כבר בראשית אוקטובר, 2009, הצבעתי על כך שבניית חניון נוסף במרכז העיר היא רעיון גרוע. זאת מכיוון שראשית, כבר כיום ישנה כמות גדולה של חניה בתשלום באזור זה ועל כן, בניה של חניון נוסף מיותרת. שנית, חניון שיעבוד לפי מודל BOT  לא ישרת את תושבי האזור. ולבסוף, בנייתו של חניון תעודד כניסה מוגברת של רכבים פרטיים נוספים שמגיעים מחוץ לעיר לאזור זה ובכך תחמיר את זיהום האוויר ותעמיק את משבר התחבורה החמור בתל אביב יפו. יחד עם זאת, אין ספק שהעירייה חייבת להשיב את כיכר צינה דיזינגוף למפלסה המקורי בהקדם. לאור זאת, קראתי לראש העירייה לדחות את הצעת היזם לאלתר ולהשקיע בחידוש הכיכר והחזרתה למפלסה המקורי מתוך התקציב העירוני לשנת 2010 המתגבש בימים אלה.  יחד עם זאת, אנחנו מלווים באופן צמוד את מאבקם של חברי "החזית להורדת כיכר דיזנגוף ללא חניון". הגשתי מספר שאילתות בניסיון ליצור לחץ על רה"ע להסכים להוריד את הכיכר ללא חפירת חניון מתחת, הפעלתי את סעיף 140א' לפקודת העיריות כדי לקבל ולהעביר לפעילי החזית דו"חות עירייה על ייתכנות להורדת הכיכר ומידע נוסף אודות תוכניות העירייה, קבעתי פגישות עם פקידי העירייה הממונים על נושא הכיכר, והשתתפתי בכל אירועי המחאה הציבוריים שארגנו חברי החזית.

מחאה כנגד סדרי העדיפויות שהנחו את העירייה בחגיגות ה- 100 לעיר

 פעילויות רבות שבחרה הנהלת העירייה להוציא לפועל לרגל חגיגות המאה התאפיינו באירועים בני חלוף וגרנדיוזיים. אחד משיאיה של מדיניות זו המעדיפה את הצגות תכלית יקרות על פני השקעה ארוכת טווח, היה פארסת מרבד הפרחים שהוטס מבלגיה, הגיע באיחור, עלה לנו, משלמי המיסים העירוניים קרוב למיליון שקלים ופרחיו שרדו במשך יום וחצי בחום התל אביבי. במאמר שפרסמתי (מעריב, 22.9.09[8]) מחיתי כנגד מדיניות זו: "700,000 פרחים הוטסו מבריסל כדי לקמול אחרי יום וחצי בשמש התל אביבית. מאתיים ועשרים מוזיקאי 'לה סקאלה' הוטסו ממילאנו לבצע אופרה של ורדי  בערב מדהים אחד בפארק,  ועזבו למחרת בבוקר. אלף זמרים, רקדנים ומוזיקאים הופיעו על במה של אלף מטרים בכיכר רבין באירוע דחוס אחד. חגיגות המאה של תל אביב הן חזיון של צל עובר ורוח נושבת. כי פרחים שהוטסו הנה מבלגיה או אמנים שהגיעו מאיטליה, הם כאלה – רגע היו פה  וברגע הבא כבר אינם. מחווה טובה והולמת יותר למאה שנות עמידות וצמיחה צריכה הייתה להיות מחווה מתמשכת וצומחת, מחווה שעיקר עניינה תל אביב יותר מאשר פרחי בגוניה  מבריסל או מצו-סופראן ממילאנו." לכבוד חגיגות המאה של תל אביב, יכלה העירייה לחבור לתושבי קריית ספר ולבנות פארק שיעמוד למשך דורות. לכבוד מאה שנות העיר, יכלה העירייה לבנות אולם חדש במקום זה שנהרס באוסישקין, כפי שהבטיחה בעבר שתעשה. העירייה יכולה הייתה גם לנטוע 100,000 עצים חדשים ברחבי העיר, במקום לעקור  עצים ותיקים. העירייה יכולה הייתה להבטיח לתושבי כפר שלם, אלה שגרים שם כל ימי חייהם, שלעולם לא תכריח אותם לעזוב את בתיהם. וכמובן, העירייה יכולה הייתה לשפר ולהשביח את התחבורה הציבורית ולאפשר לכולנו לנוע משכונה לשכונה, מפארקים לפאבים. לסיום, כתבתי בעניין זה: "מדהים לראות עד כמה נעדרה החשיבה הזו בתכנון חגיגות המאה. מה שהרשות העירונית סיפקה לנו זה בידור מיובא ובר חלוף. ההופעה הגדולה בכיכר הייתה מרגשת. הרקוויאם של ורדי היה מהמם, והפרחים הם, ללא ספק,  אירוע של פעם בחיים. אבל נראה כי מגיעה לנו חגיגה שהיא הרבה יותר מזו של פעם בחיים. מגיעה לנו חגיגה כזו שתשאיר את חותמה גם באירועי ה-101, ה-110 וה-150 של תל אביב. למרבה הבושה, לא זכינו לחגיגה שכזו."

דרישה מהעירייה לדאוג שיזמים פוטנציאליים בתחנה המרכזית החדשה יהפכו אותה למרכז תרבותי חברתי

 התחנה המרכזית בתפקודה הנוכחי מהווה את אחד ממפגעי הסביבה החמורים ביותר בעיר, ופוגעת באיכות חייהם של עשרות אלפי תושבים שמתגוררים בסביבתה. לאור ידיעות על מגעים להסכם בנושא התחנה המרכזית עם העירייה הפנתי שאלה לראש העירייה האם העירייה להתנות את שיתוף הפעולה של העירייה עם יזמים בהפיכת התחנה למרכז תרבותי חברתי וחיסולו של המפגע הסביבתי, ולהתכוונן להקמת מרכזי תחבורה חלופיים בחולון וארלוזרוב? על מנת שהמפגע הסביבתי שהיא מהווה כיום יפסיק להיות לעול אותו תושבי השכונות הנושקות לה צריכים לסבול. דרישת פירוקה של התחינה המרכזית מהווה גם כן חלק בלתי נפרד מתוכנית מהיר בעיר.

ערר נגד שינויים ארכיטקטוניים בהיכל התרבות ההיסטורי

 היכל התרבות הינו אחת מן היצירות האדריכליות החשובות ביותר שהוקמו בישראל בעשור הראשון להיווסדה ומאז ותוכנן על ידי משרדם של האדריכלים זאב רכטר ז"ל ודב כרמי ז"ל. מבנה אולם הקונצרטים בהיכל התרבות ערוך באופן המאפשר ישיבה כמעט שוויונית באולם עם אפשרות צפייה טובה מכל מקום. הוא מבוסס על רעיון אדריכלי שנוסע עימו מסר חברתי, של דמוקרטיה ושוויון. בערר שהגשתי לועדת הערר המחוזית של מחוז תל-אביב יחד עם חברתי לסיעה, רחל גלעד וולנר והפורום להצלת היכל התרבות, בראשית ספטמבר האחרון, התנגדנו לשינוי המתוכנן בהיכל לאחר שיפוצו. השינוי המתוכנן בקונספט של האולם אינו תואם את הוראות תכנית השימור. בנוסף השיפוץ נעשה בהליכים לא תקינים, ללא היתר וללא תב"ע(תוכנית בנין עיר), מה שהוביל לקבלת החלטה פגומה כשלעצמה.

להט"ב

הבעת תמיכה בקהילת הלהט"ב בעיר

קהילת הלהט"ב(לסביות, הומואים, טראנס ובי)הייתה נתונה גם השנה למתקפות שנאה בעוצמות שונות. כמי שמאמין שתל אביב-יפו חייבת להיות עיר של כל תושביה, וכמי שנפעם מהאנרגיה והיצירה של קהילת הלהט"ב בעיר, אני רואה בקהילה נכס שאין לו אח ורע.  כאדם שומר מצוות, אשר מודע היטב לפחד ולחוסר הפתיחות שמוצאים ביטוי תדיר בחוגים דתיים, אני חש מחויבות כפולה ומכופלת להביע את תמיכתי בקהילה בקול רם וצלול.

עוד לפני הרצח הנתעב בבר נוער, שלח חבר המועצה, בנימין בביוף מכתב חריף וקשה לראש העירייה חולדאי, בו הוא תיאר את התמיכה והגיבוי שהעירייה נותנת לקהילת הלהט"ב כדברים "אשר פוגעים קשות ברגשותיו של הציבור הדתי והחרדי בתל אביב." כאדם דתי, בנו של רב ונצר לשושלת רבנים, היה חשוב לי להבהיר ש"הציבור הדתי" שבשמו מר בביוף מתיימר לדבר אינו מקשה אחת. במכתב פומבי לראש העירייה טענתי שכיהודי וכבן-אדם, אני חולק על דבריו של מר בביוף בכל תוקף.

 המאבק שהקהילה מנהלת במשך שנים, לעיר עם חופש ביטוי, סבלנות, רבגוניות ונכונות לקבל את האחר, הוא מאבק למען עיר שבה אני גאה לגדל את ילדיי. לאור זאת, כל שקל שהעירייה משקיעה בקהילה הוא השקעה חיונית למען העיר, ולמען תושביה וילדיה.  יתרה מכך, הסרת כל שארית של אפליה, כולל האיסור על נישואים חד-מיניים, רק תחזק את העיר. אחת ממטרותיי הנה הגברת תמיכת העירייה בקהילה, ועבודה רבה עוד נכונה בתחום זה. למשל, העירייה יכולה להקצות ייעוץ משפטי חינם לזוגות חד-מיניים שנכנסים בברית זוגיות, כדי להבטיח שהם נהנים מכל הזכויות וההטבות שזוגות הטרוסקסואלים נהנים מהם. בנוסף, מוסדות קהילת הלהט"ב למיניהם יכולים להיתרם מאוד מתמיכה כספית נוספת מצד העירייה, כדי לעזור לקהילה להתמודד אם האתגרים הרבים הניצבים בפניה. בסיעת "עיר לכולנו", חבר מועצה יואב גולדרינג מנהיג את המאבק למען קהילת הלהט"ב בעיר, ואני תומך פעיל ונלהב בכל מאמציו.

  

צדק חברתי

 התנגדות למדיניות ה"אכיפה הסלקטיבית" כנגד מהגרי עבודה

אחד מהמאבקים החשובים שנערכו בעיר במהלך השנתיים האחרונות היה המאבק בניסיונות הגירוש של קהילת העובדים הזרים המתגוררת בעיר. הגירוש נעשה במה שמכונה "מדיניות הדלת המסתובבת" אותה מפעיל משרד הפנים במסגרתה, בעוד עובדים שנמצאים בארץ מגורשים, מעודדת המדינה את הבאתם של חדשים. מדיניות נוקשה באופן דומה מופעלת באופנים שונים נגד קהילת הפליטים, לגביהם הוציא משרד הפנים, לבקשת העירייה את נוהל "חדרה-גדרה" שגם בוטל, לאחר מחאה ציבורית בנושא. אחד מהפליטים שזכה ליחס מפלה ולאכיפה "בררנית" מצד העירייה הנו סיימון דוקה. השופטת שרה גדות קבעה בעניינו(בתאריך 16.3.09)כי הוא היה קורבן של "אכיפה סלקטיבית" של חוק העזר העירוני "פתיחתן וסגירתן של חנויות". עוד קבעה השופטת כי אכיפה סלקטיבית מעין זו "נוגדת באופן חריף את העיקרון של שוויון בפני החוק". בשאילתא שהפנתי לראש העירייה בראשית יוני 2009 תהיתי האם יתכן שמפסק הדין עולה כי מר דוקה נרדף בשל היותו פליט, או חלילה בגלל צבע עורו. כמו כן, דרשתי מראש העירייה לדעת האם העירייה עושה צעדים ממשיים כדי לעקור מהשורש את האכיפה הסלקטיבית שתוארה בפסק הדין של השופטת גדות.

  

בעלי חיים

 לפני שבועות ספורים, פנו אלי קבוצה של תושבים המנסים לקדם מיזם לרווחת בעלי חיים בשכונתם, עם מספר מוקדים:  חינוך והסברה, עיקור וסירוס, סיוע לבעלי חיים במצוקה, וסיוע במשאבים חומריים לפעילים העוזרים לבע"ח.  בעקבות המפגש, נוצר קשר עם פעילים ברמת השרון, שם מועצת העיר העבירה חוק עזר המקדם את נושא בע"ח באופן מוצלח בהרבה מצורת הטיפול הנוכחית בתל אביב-יפו. כעת אני חוקר את מצב העניינים ברמת השרון, בשאיפה להציע חוק עזר דומה פה.

כללי

בנוסף לפעילותנו בעניינים שצוינו למעלה, במשך השנתיים האחרונות עזרנו למאות תושבים שפנו אלינו בנושאים מגוונים, ממפגעים סביבתיים באזורם, לקשיים בירוקרטים מול המערכת העירונית, לבקשות לעזרה במציאת אתר לקיים בו מפגשים של תנועת הנוער של התנועה המסורתית, ורבים אחרים.

 בנוסף לכך, בכל הצבעה במועצה, ובוועדות שאני משרת בהן, ובחברות העירוניות שבהן אני משמש דירקטור, תמיד שאפתי להצביע בעד חזון של עיר מקיימת, בריאה, ירוקה ופתוחה.  בדו"ח זה, ציינתי חלק מההצבעות האלה בלבד, ואני משוכנע שעבודתו הנאמנה של משמר המועצה יעלו שאני דבק בחזון הזה ובאידיאלים האלה באופן עקבי.

*   דו"ח זה נכתב בשמו של ד"ר נח עפרון המכהן כחבר בסיעת עיר לכולנו.  אולם, נח עפרון ושרון מלכי חולקים מנדט במועצה בהסכם רוטציה. הם עובדים כעת כצוות, וגב' מלכי תחליף את ד"ר עפרון במהלך שנת 2011. עבודת הצוות בינינו היא כשלעצמה חידוש ברמה המקומית, משקפת תפישה פוליטית מעניינת ובעינינו ראויה לחיקוי. לכל אחד מאתנו רשת חברתית-פוליטית משלו או שלה, כישורים ייחודיים ורגישויות ייחודיות. מבחינה אידיאולוגית, העבודה השיתופית משקפת את רצוננו ליצור דפוסים חדשים של פעילות פוליטית שיאפשרו "פוליטיקה מקיימת".

[1]     למשל, השאילתות שהוגשו בתאריכים הבאים:

13 ספטמבר, 2009, "הטרגדיה שפקדה את העיר ואת העירייה בפרט במוצ"ש, ב-10 למאי, ממחישה את החשיבות של קווי אוטובוסים ליליים, שיסיעו בליינים הביתה בשעות הקטנות של הבוקר.  לפני כשנתיים הופעלו קווים כאלה כפרויקט פיילוט(וללא תשלום)ע"י חברת דן.  מה עלה בגורלם של קווים אלה?  האם לעיריית תל אביב-יפו תוכניות ליזום ולתמוך בשירותי אוטובוס ממוקדי הבילוי בעיר, מיזם שלבטח יציל חיים בעתיד?"יצוין כי בקיץ השנה לאחר מכן, עיריית תל אביב אכן נאותה לקחת חלק במיזם החשוב של קווי הלילה.

8 פברואר, 2010: " במאמר שפירסמת ב-27 לינואר בבלוג שלך("שמים גז על הרה-ארגון בתחבורה הציבורית"), התפארת ב"הוספה של נתיבים לתחבורה ציבורית ואכיפתם, במטרה לקצר את זמני הנסיעה בתחבורה הציבורית" כחלק מתוכנית הרה-ארגון "שיחל באמצע שנת 2010 ויימשך בשלבים עד יישומה המלא בסוף 2011."(הטעות במקור). הבטחה  זו הפתיעה ושימחה אותי כאחד.  לאיזה נת"צים באיזה רחובות בעיר התכוונת?  מתי תבקש ממשרד התחבורה רשות לכונן אותם?"

15 מרץ, 2010: "מאז תחילת כהונתך כראש העירייה בשנת 1998, כמה ק"מ נת"צים נוספו בתל אביב-יפו והאם קיימים נת"צים מתוכננים לשנה הקרובה, אם כן, מה הם ומה אורכם?"

5 מרץ, 2010: "מאז תחילת כהונתך כראש העירייה בשנת 1998, כמה מקומות חנייה נוספו בתל-אביב-יפו?  כמה ברחובות העיר?  כמה במגרשי חנייה של אחוזת חוף?  כמה במגרשי חנייה מסחריים פרטיים?  כמה במגרשי חנייה שנבנו בצמוד לבתי מגורים ובתי עסק? לאור זאת, מהי מדיניות החניה שאתה מוביל ב- 12 השנים האחרונות?"

14 יוני, 2010: "בשנים האחרונות הופרטו תחנות האוטובוס בעיר. בעקבות ההפרטה חלו שינויים במבני התחנות ובאופן בו ניתן המידע לציבור בהן. איזה אחוז מכלל שטח הפרסום בתחנה מוקצה למידע על קווי האוטובוס העוצרים בה? בכמה אחוז מן התחנות מופיעים שלטי מידע לגבי קווי האוטובוס העוצרים בה, וכיצד פועלת העירייה על מנת לשפר את המצב?  מהם רווחי העירייה מהפרטת התחנות ואילו הגבלות הטילה העירייה על הזוכה במכרז התחנות, על מנת לוודא כי אכן מוקצה מספיק מקום בתחנות למידע לגבי תחבורה ציבורית?"

18 אוקטובר, 2010: "ביום התחבורה הציבורית" ב-6 לאוקטובר, אמרת שעד שלא תקום רשות מטרופולינית לתחבורה, אתה לא מתכוון לחפש פתרון למשבר התחבורה ההולך ומחריף בעיר. זאת על אף הנכונות המוצהרת של הבכירים במשרד התחבורה ומשרד האוצר לשתף פעולה ב כחנון מערכתBRT שתהווה פתרון הטווח המידי למשבר.  האם אתה מתכוון לדבוק בעמדתך, שכונתה ע"י עיתונאי אחד כהפיכת "אימפוטנציה לאידיאולוגיה", ולא לקדם עם המשרדים הרלוונטיים בירושלים מערכת הסעת המונים מבוססת אוטובוסים?"

18 אוקטובר, 2010: "התחנה המרכזית מנחיתה על שכניה זיהום, תחלואה, רעש, עומס-יתר ופשע.  האם אתה מתכוון להקים כוח משימה או גוף אחר לחקור את הבעיה, ולהציע תוך פרק זמן קצר, פתרונות ישימים לסבלם המתמשך של תושבי האזור, לרבות פיזור הפונקציות התחבורתיות של התחנה בין מספר מוקדים ברחבי העיר?"

[2]      למשל, המכתבים מה-3 ליוני, 2010 וה-12 לספטמבר, 2010, המצורפים כנספחים.

[3]      כגון המכתבים  מה-29 לנובמבר, 2009, וה-13 ליוני, 2010, המצורפים כנספח.

[4]      הוגשו עשרות בקשות כאלה באופן שותף.

[5]      למשל, בישיבה שהתקיימה בתאריך 7.1.09, התנגדתי להקמת חניון תת-קרקעי בשיטתBOT  בשדרות רוטשילד מערבית לרח' הרצל, ובתאריך 2.2.09 התנגדתי לחניון הארבעה, בישיבות שהתקיימו בתאריכים 30.8.09 ו- 21.6.10 התנגדתי לחניון תת-קרקעי במתחם גבעון.  בישיבה שהתקיימה ב-19 לאוקטובר, 2009, התנגדתי לשינוי חוזה החכירה על "אחוזת חוף" לגבי חניון "הבימה". ב-8 לפברואר, 2010, התנגדתי במועצה לחכירת קרקע עירונית לטובת חניון תת-קרקעי.

[6]      בין הדוגמאות לפעילותי לקידום תנועת אופניים, הגשתי שאילתות לרה"ע ב-14 דצמבר, 2009(על שיפור שבילי האופניים) וב-1 לפברואר, 2010(על הכשלים הרבים בסקר שבילי האופניים שהעירייה ביצעה), ועל הפניות החוזרות ונשנות שלנו למשה טיומקין לדון בדרכים לשפר את שבילי האופניים במסגרת ועדת התנועה וחניה, ועל דרישתנו שצלחה לאפשר כניסת אופניים מתקפלות אל תוך בניין העירייה, ועוד.

[7] http://www.tlv1.co.il/?p=2763

[8]     http://www.nrg.co.il/online/54/ART1/945/015.html

פורסם בקטגוריה דברים שעשיתי בעירייה, מרחב ציבורי, סביבה, תחבורה, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת על דו"ח לבוחר 2010

  1. פינגבאק: מבטיחה ומקיימת: סיכום חמש שנים במועצת העיר תל אביב יפו | שרון מלכי

כתיבת תגובה