Tag: אופניים

פוסט אורח מאת עמית אשכנזי*

בשנים האחרונות חלו מספר שינויים קטנים אך חיוביים באשר לאמצעי תחבורה חלופית בתל אביב יפו, בראשם התל אופן והכנסת כמה קילומטרים של נתיבי תחבורה ציבורית (נת”צים). אמנם רוכבי האופניים לא קיבלו עדיין מערכת שבילים מופרדת וייעודית, והתל אופן סובל מחבלי לידה אותם העירייה מנסה לטאטא מתחת לשטיח אך המיזם יצא לדרך ועל כך יש לברך. כמו כן, התחבורה הציבורית עדיין מקרטעת, אבל כאמור, נוספו למערכת עוד כמה נתיבי תחבורה ציבורית אחרי שנים של סטגנציה בקילומטרים שהוקצו לנת”צים, בעקבות לחץ עיקש של התושבים ושל סיעת עיר לכולנו. יחד עם זאת, הרכב הפרטי עדיין מלך, העירייה מקדמת פרויקטים רבים להרחבת והארכת כבישים בתוך העיר, והעירייה בונה עוד ועוד חניונים. והולכי הרגל? מה נעשה למענם? ובכן, אי אפשר לומר שהתלונות נפלו על אוזניים ערלות – בתוכנית העבודה לשנת 2012 בנושא איכות חיים עיריית תל אביב יפו הגדירה מטרה של עידוד הליכה ברגל.

במטרה נכללות שתי יוזמות סותרות לכאורה: אישור פרויקטים של מדרחוב ושיפוץ שדרות, לצד הגדלת היצע החניה לתושבים במרכז העיר.

הגדלת היצע החניה לתושבים במרכז העיר? איך זה אמור לעודד אנשים ללכת ברגל? אולי איננו מבינים נכון את המטרות של העירייה. על מנת לוודא שלא קראנו בצורה מוטעית ומוטית את המטרה הזו, קראנו לעומק את שאר המטרות. הן כולן מתוכללות תחת הכותרת “עידוד חלופות לרכב הפרטי”. כלומר, העירייה מעוניינת לכאורה שאנשים ייסעו פחות ברכב הפרטי וישתמשו באמצעים אחרים. אבל אם תהיה יותר חנייה, לא יהיה יותר נוח להשתמש ברכב הפרטי? ואם יהיה יותר נוח להשתמש ברכב הפרטי, אנשים לא יילכו פחות ברגל? Continue reading “העירייה רוצה לקדם הליכה ברגל אך היא דורכת במקום”

מדרכות העיר הן מרחבן של הולכות הרגל. הן אמורות להיות מסוגלות ללכת שם בבטחה, גם ילדיהן אמורים להרגיש שם בנוח. בין זה לבין המציאות, יש פער משמעותי. הסכנות העורבות להולכות הרגל משתנות במקצת בין מדרכות צרות למדרכות רחבות.

במדרכות הצרות, העדר מרחב התמרון הופך את עצם המפגש עם אופניים ואופנועים להיות מסוכן. בעקבות מספר פניות שהגיעו אלי בנושא, ביקשתי בספטמבר 2011 מראש העירייה לשים שילוט ברחובות צרים, המזכיר לרוכבי האופניים כי עליהם לרכוב על הכביש (כפי שמורה החוק) ומזכיר לנהגי המכוניות שרוכבי אופניים רוכבים על הכביש ושעליהם לנהוג בזהירות (שלא מאפיינת רבים שבוחרים לסכן אותנו הרוכבים על בסיס קבוע).

סמנכ”ל העירייה השיב למכתבי לרון חולדאי ואמר כי “ברחובות צרים שמסביבם רחובות ראשיים, מוצבים בהתאם לתקנות התעבורה, תמרורי 30 קמ”ש אשר מאפשרים נסיעה בטוחה לרוכבי האופניים במקביל לתנועת כלי הרכב. בנוסף, בכוונתנו לצאת בקמפיין שיווקי והסברתי להגברת המודעות בקרב התושבים ואורחי העיר כך שישמרו על ההפרדה לבטיחות כל המשתמשים.”

המציאות מלמדת כי השילוט עליו מדבר זלוף אינו אפקטיבי. רוכבי אופניים שבוחרים לכבד את החוק ולרכוב על הכביש נמצאים בסכנה כמעט מתמדת. למשל, בשישי האחרון, בעודי נוסעת על הכביש בנחלת בנימין בואך פלורנטין, שמעתי צפצוף מכונית מאחורי, ולאחר שלא זזתי (למדרכות הצרות שלצד הכביש), הוציאה אחת הנוסעות ברכב את ראשה מהחלון וצעקה לעברי “מטומטמת, סעי על המדרכה”. Continue reading “חיכוך מסוכן על מדרכות העיר”

ביום שני הקרוב, 25.6.2012, תתקיים ישיבת מועצת עיר במרכז עינב, על גג גן העיר. חברי לסיעה, שרון לוזון, יעלה הצעת אי אמון בראש העירייה, רון חולדאי. המכות שחלק מאיתנו קיבלו בימים האחרונים, הם תזכורת למדיניות של חולדאי בכל שנות כהונתו. בין היתר יקרא לוזון למועצת העיר להביע אי אמון בראש העירייה ולהדיח אותו מתפקידו בשל מהלכיו ליצור עיר לעשירים, תפקודו הלקוי וההידרדרות הביטחון האישי בעיר, החמרת בעיית הדיור, התנכלות למחאה החברתית, ההתעמרות במחוסרי הדיור ועוד.

כבכל תחילת ישיבה, ראש העירייה חולדאי ישיב על שאילתות. הפעם אשאל אותו לגבי פרויקט הבניה העירוני בשכונת שפירא שנעשה מבלי שיתוף או ידוע של התושבים ובניגוד לתוכנית האב הקיימת בשכונה וכן על הבעיות המתמשכות בשירות התל אופן. הנה השאילתות:

1. שכונת שפירא מנקזת בעיות רבות וסובלת מהזנחה בתשתיות חברתיות ופיזיות מצד העירייה מזה שנים, וקיים בה מחסור בשטחי ציבור ובשטחים פתוחים וצפיפות קשה. לאחרונה, הוחלט על בניית “דיור בהישג יד” בשכונה ושטח ציבורי משמעותי נלקח מהתושבים, ללא שיתוף או ידוע שלהם. בנוסף לאי השיתוף והידוע, התוכנית המוצעת סותרת את תוכנית האב לשכונה, שנוסחה תוך שיתוף הציבור ובה נקבע כי הבניה בשכונה לא תעלה על 3 קומות, בעוד הפרויקט המוצע יהיה בין 4-5 קומות. מדוע העירייה לא ראתה לנכון לשתף את תושבי השכונה במהלך? וכיצד העירייה מעבירה מהלך שנוגד את תוכנית האב? Continue reading “בישיבת המועצה הקרובה: הצבעת אי אמון בחולדאי”

א’ פנתה אלי לפני כשבועיים עם עוד סיפור על אופניים שנגררו על ידי הפיקוח העירוני בשדרות יהודית. שוב אותו הניגון, בו אין מקום חניה לאופניים, והם נקשרים לריהוט רחוב כלשהו ונגררים. לאחר שא’ (שביקשה ששמה לא יפורסם) אבדה בנבכי אגף הפיקוח תוך חיפוש אחר אופניה האבודות, הצעתי לה את עזרתי ויצרתי קשר עם מחלקת הפיקוח של אזור המזרח (שם נגררו האופניים).

השיחה עם מזכירת המחלקה הייתה משמחת באופן מפתיע. המזכירה אמרה לי כי לאחרונה התקבלה הוראה ממנכ”ל העירייה, מנחם לייבה, כי לעת עתה גרירות האופניים יופסקו, עד שייווצרו נהלים שיסדירו את ההתרעה, ההחזרה וכל הדברים הבעייתיים האחרים עליהם הצבעתי עליהם במכתבי לעירייה ובפוסטים קודמים.

בתגובה למכתבי האחרון בנושא לראש העירייה, כתב המשנה למנכ”ל העירייה, רובי זלוף כי “בימים אלו נבחן נוהל חדש לטיפול באופניים נטושים בשטח ציבורי.” (תגובתו של זלוף מובאת במלואה בסוף הפוסט) אולם יעידו כל אלו שאופניהם נגררו, כי לא תמיד מדובר באופניים נטושים. והרי אם זו הייתה המציאות, לא היה קם קול הצעקה שקם סביב התנהלות העירייה בנושא. כמו כן, מסיבות השמורות עימו, בחר זלוף שלא לציין את הוראת המנכ”ל על הקפאת גרירות האופניים שציינה בפני עובדת הפיקוח עמה שוחחתי בטלפון.

זלוף מציין במכתבו גם את מספר חניות האופניים בעיר, העומד לדבריו על כ-3,000 חניות, מספר יותר מכפול מזה שזלוף דיווח עליו רק באפריל, במענה למכתב ששלחתי לחולדאי בנושא גרירות האופניים. מכיוון שבשנה האחרונה הוצבו רק 273 חניות אופניים, לא ברור כיצד באפריל עמדנו על 1,200 חניות אופניים ואילו בראשית יוני אנו כבר עומדים על 3,000 חניות. בכל מקרה, גם אם נניח ש-3,000 חניות אופניים הן הנתון העדכני, עדיין ישנם פערים משמעותיים בין כמות האופניים הקיימת בעיר לבין היצע החניה שהעירייה מציעה וודאי שקיים פער משמעותי לטובת חניות הרכב שעומדות על כחניה אחת לכל שני כלי רכב.

Continue reading “גרירות האופניים של עיריית תל אביב יפו הוקפאו”

שירות התל אופן הוא אחד מהדברים החיוביים היחידים שקרו בענייניי תנועה בתל יפו בתקופת חולדאי. כמו כל פרויקט חלוצי, גם לתל אופן היו חבלי לידה אשר ניכרו בשירות המוצע, בבלוג התל נו פאן חזי גווילי פרסם בעקביות שלל תקלות שאפיינו את הפעילות בחודשייה הראשונים. אולם, לאחרונה, חבלי הלידה התפתחו לכדי שרשרת תקלות הפוגמת באופן מהותי בחוויית הנסיעה שמציע השירות. דווקא בגלל חשיבות התל אופן כאמצעי חלופי לתנועה בתל אביב ויפו, חשוב לשמור על רמת שירות אמינה שלו, שתאפשר לרוכבים לסמוך עליו כאמצעי נסיעה לעבודה ולמחויבויות וסידורים אחרים, המצריכים עמידה בזמנים. גם שעות הפנאי שלנו, לא צריכות לעבור בהמתנה ארוכה למענה השירות הטלפוני שאמור לטפל בבעיות.

עצומה שפתחתי עם כמה חברים קוראת לחשוף את מהות הבעיות, לוח הזמנים לפתרונן המהיר ומועד השקה מחודש לפרויקט לאחר פתרון הבעיות שפוגמות כיום בשירות, לצד דרישה לקבלת שלושה חודשי שימוש בחינם לבעלי המנויים.

אנא עזרו להחתים כמה שיותר משתמשים על העצומה ולהעביר אותה הלאה. בתגובת העירייה לכתבה שפורסמה על תביעה ייצוגית בנושא נאמר כי ישנם כיום כ-17,500 מנויים שנתיים, מגיע להם שירות טוב תמורת האמון שהם נתנו במערכת.

Continue reading “עצומה: שיפור שירות התל אופן לאלתר”

ביום שני הקרוב (21.5.2012) בשעה 18:00, תתכנס מועצת העיר תל אביב יפו לישיבה במרכז עינב. אני הולכת לשאול את ראש העירייה חולדאי מה קורה עם המשך הפעלתה הלא חוקית של התחנה המרכזית “החדשה” ולמה הוא ממשיך לאשר את השילוט על בניין בית אגד אחרי שנים של שיפוצים מדומים:

1. מידי יום עוברים בתחנה המרכזית עשרות אלפי אנשים. למרות זאת, היא פועלת מזה תקופה ארוכה ללא היתר בניה וללא רישוי עסקים. מכתב המפרט את הליקויים והבעיות הקשות נשלח אליך ב-7.2.12 וב-15.4.12 ונותר ללא מענה, לא ממך ולא מהייעוץ המשפטי של העירייה. מדוע ראש העירייה ממשיך להתעלם מהבעיה החברתית והסביבתית שהתחנה המרכזית גורמת לה ומדוע העירייה לא משתמשת בסמכותה ולא פועלת לפי ההסכם שנחתם עם חברת התחנה המרכזית ב-2001?

כפי שפורסם בעיתון הארץ ב-15.3.12, בבית אגד שנמצא בפינת הרחובות דרך בגין ומוזס, נערכים לכאורה שיפוצים משנת 2005. הפיגומים בצד המזרחי צרים מהתקנות ומהווים תפאורה בלבד, ואין שום התקדמות משמעותית בשיפוץ למרות השנים הרבות שחלפו. חוק הדרכים שילוט – 2009 קובע בסעיף 7 כי בתקופות שיפוץ מותרת התקנת שלט בצמוד לפיגומים לכל היותר למשך שנה והעירייה רשאית להאריך את תקופת השילוט בשנה נוספת, אם טרם הסתיימו עבודות הבניין. מדוע העירייה שבה ומעריכה את היתר השילוט למרות שברור כי מדובר בשיפוץ סרקשמטרתו העיקרית היא פרסום במקום בולט ורווחי לבעלי השלט על נתיבי איילון?

גם חברי בעיר לכולנו הכינו לראש העירייה שורה של שאילתות בענייניה הבוערים של העיר: תגבור מערך מוניות השירות בעיר, וויתור על דרישת שיפוי בתכנית הדולפינריום, התקנת מתקן גישה אלחוטי על ידי חברות סלולאריות, מצבם וזכויותיהם של עובדי הקבלן בעירייה, הקמת מאהלי מחאה, רווחי אגרות שילוט על בניינים ריקים, הפעלת רמזור בטיילת וחניית רכבים על נתיב האופניים בשנקין.

בנוסף, יעלה חברי לסיעה אהרון מדואל הצעה לסדר על ביטחון אישי בתל אביב יפו. להלן עיקריה: Continue reading “לקראת ישיבת המועצה: שאילתות על התחנה המרכזית והפרסום בבית אגד”

פקחי העירייה ממשיכים לפרוץ ולגרור אופניים באופן שאינו מניח את הדעת. במכתב ששלחתי לחולדאי לפני ימים אחדים (המובא במלואו בסוף הפוסט) גוללתי בין היתר את סיפורו של גרשון שביל שפקחי העירייה גררו שלושה זוגות אופניים שלו ושל משפחתו ודרשתי למצוא פתרונות הולמים להגדלת מספר חניות האופניים לצד יצירת נוהל סביר לגרירה והחזרה של אופניים לבעליהם.

במקום לטפל בבעיה האמיתית, המחסור בחניות האופניים, הפיקוח העירוני נשלח לטפל בסימפטום וגורר אופניים הקשורים למקומות “יצירתיים” שבעליהם מוצאים. מבקשת מידע שהגשתי למנכ”ל העירייה לפני כחודש עולה כי ב-2011 הוצבו 273 חניות אופניים בלבד. הצורך הוא כידוע אבי ההמצאה ועם יחס לא סביר בעליל של חניה אחת ל-120 זוגות אופניים וקצב התקנה של פחות מ-300 חניות לשנה, אין זה פלא שמתוערר צורך רב בהמצאה. לפי שמוליק קצ’לניק, מנהל אגף שפ”ע בעירייה, האגף ממשיך להתקין חניות אופניים נוספות. אולם נראה כי בקצב הנוכחי של התקנת חניות האופניים, אנו נשאר עם המחסור בתשתית לאורך תקופה ארוכה.

הרי אילו רק היו לנו חניות אופניים ליד הבית, סביר מאוד להניח שהיינו עושים בהם שימוש. רק הגיוני שעד שאגף שפ”ע יצמצם את הפער שבין מספר חניות האופניים לכמות האופניים בעיר, יורה חולדאי לאגף הפיקוח לשנות את המדיניות שלו ויפסיק לגרור אופניים שאינם מהווים הפרעה מהותית להולכי הרגל.

אתמול (16.5.2012) שודרה בתוכנית צינור לילה (ערוץ 10) כתבת תחקיר על הפריצות לאופניים שמבצעת עיריית תל אביב יפו. בכתבה מוצג בין היתר, ניסיון של תחקירן התוכנית, ניר זהבי, להגיע למחסן בו מאוכסנות האופניים שנגררו. לצפיה בכתבה העבירו לדקה: 1:49. Continue reading “שקט, גוררים – עיריית תל אביב יפו גוררת אופניים”

 ישנה אנחת רווחה השמורה למי שחזר לאיפה שהחנה את הרכב שלו, גילה שהוא לא שם, והבין שהוא רק נגרר ולא נגנב. ברגע הסיפור של התלונה במשטרה, ותהליכי הפרידה המנטאליים מהרכב מתחלפים בנסיעה לאחד מחניוני העירייה, תשלום קנס וקבלת הרכב חזרה תוך זמן קצר.

לדעתי, החוקים הנוגעים לגרירת רכב בתל אביב יפו הם הוגנים, והרכבים הנגררים נלקחים לרוב ממקומות שהחניה בהם מהווה הפרעה חמורה להולכי רגל ולתחבורה ציבורית. גם האופן המיידי בו ניתן להסדיר את הקנס מניח את הדעת. כאמור, תוך פחות משעה ניתן לקבל את הרכב חזרה.

בדומה לגרירת רכב, גם בגרירת אופניים יש קנס המגולם במחיר המנעול שנפרץ ומאלץ את בעלי האופניים לרכוש מנעול חלופי. אולם להבדיל מהמקובל ברכבים, אינך מקבלת דו”ח המפרט את הסיבות לגרירה ואילו הזמן שעליך להמתין עד לאיחוד המרגש הוא בין שבועיים לחודש!  זמן ההחזרה הממושך של אופניים עומד ביחס הפוך למידת הטרדה הציבורית שאופניים עשוים לגרום במרחב הציבורי בהשוואה לרכב.

כשגיא סלע פנה אלי בשבוע שעבר לאחר שהפיקוח העירוני גרר את אופניו ללא סיבה נראת לעין, ביררתי מדוע נדרש חודש להחזיר אופניים שנמצאות במחסן עירוני בתחום המוניציפאלי של תל אביב יפו. ההסבר הראשוני שקיבל גיא וקיבלתי גם אני מיחידת הפיקוח באזור מגוריו הייתה “נהלים”, או במילים אחרות, “אלו הם הנהלים”. בבירור נוסף שערכתי הבנתי כי הנוהל הוא שהאופניים נלקחים לאכסון מיחידת הפיקוח שמשטחה הם נגררו ומה שלוקח בין שבועיים לחודש הוא תיאום הזמן עם אדם מטעם הפיקוח שימתין לבעלי האופניים במחסן. תיאטרון האבסורד של עיריית תל אביב יפו בשעתו היפה.

כתבה שפרסם השבוע יואב מלכה בידיעות תל אביב מגוללת את הסיפור (לחצו להגדלה): Continue reading “באביב הם ישובו חזרה – החזרתם של אופניים שנגררו ע”י הפיקוח העירוני”