Tag: פרסום במרחב הציבורי

הזמן הכי טוב לתפוס אוטובוס בתל אביב או ביפו הוא שעות האחה”צ של תחילת אפריל או ראשית נובמבר, עם שמש שתיכף נעלמת מאחורי הים ומזג אוויר שאינו מצריך הגנה מפני שמש, גשם או רוח. לא תמיד היו כך פני הדברים. עד לשנת 2008 היו סככות ההמתנה לאוטובוס באחריות ובאחזקת עיריית תל אביב יפו. הן לא היו המתקנים הכי יפים שניתן לחשוב עליהם, אבל הן עשו את העבודה בצורה סבירה כשהנוסעים חיפשו מקום ישיבה ומחסה מתנאי מזג האוויר. מאז 2008 הרבה מים זרמו בירקון, ומאז תחנות האוטובוס שלנו התחפשו לשלטי פרסומת.

ההפרטה והחברה

בשנת 2008 עיריית תל אביב יפו החליטה לעשות קופה משטחי הפרסום שעל סככות ההמתנה לאוטובוס, ויציאה להליך הפרטה של התחנות. מכרז שיצא בנושא הסדיר את רכישתן ואחזקתן של הסככות ותשלום של כ-22 מיליוני שקלים שנתיים תמורת השימוש של חברה פרטית בשטחי הפרסום.

תחילה, המכרז הציב רף כניסה של חברה בינלאומית עם היקף פעילות גדול, וכזו המפעילה שירותי אופניים להשכרה. החברה היחידה שעמדה בקריטריון הייתה ג’י סי דקו (JCDecaux) המתמקדת בפרסום חוצות (תחנות אוטובוס, ריהוט רחוב וכו’) ומפעילה גם שירות השכרת אופניים. מאוחר יותר, קריטריון האופניים ירד, אולם זה היה בשלב מאוחר מידי כדי שחברות אחרות יתמודדו. ג’י סי דקו נוסדה בצרפת בשנת 1964 ונקראת ע”ש מייסדה, על-ידי ז’ן-קלוד דקו (Jean-Claude Decaux). כיום היא פעילה ביותר מ-50 מדינות, ומפרסמת בלמעלה מ-3,500 ערים בעולם. רווחיה ב-2007 עמדו על 2.1 מיליארד יורו, מהפעלת 736 אלף פני פרסום.

מידע שהגיע לידי בעקבות הליך משפטי המתנהל כיום בין החברה העירונית הרשות לפיתוח כלכלי תל אבי לבין חברת מרקעי תקשורת העלה חשדות להתנהלות בעייתית ביותר של הרשות. בעקבות כך, פניתי בפברואר 2013 למבקרת העירייה, עו”ד חיה הורביץ, ובקשתי שתחקור את התנהלות החברה העירונית במכרז. המבקרת בחרה שלא לעשות כן בטוענות תמוהות בעיני, כי עד תום ההליך המשפטי המתנהל מול חברה פרטית, היא לא תבדוק את הנושא. בעקבות תגובתה המאכזבת של הורביץ, פניתי למבקר המדינה ביולי 2013 בבקשה שיחקור את ההתנהלות בנושא, ואני ממתינה לתגובתו בעניין. Continue reading “התחנה שהתחפשה (לשלט פרסומת)”

מסחור המרחב הציבורי הוא נושא שמעסיק אותי כמה וכמה שנים. את עבודת המחקר לתואר השני כתבתי על השפעת הקניון על המרחב העירוני, ועיריית תל אביב (ג’ילט) יפו הניחה לפתחי ולפתח חברי לסיעת עיר לכולנו לא מעט הזדמנויות להתנגד למסחור המרחב העירוני.

הנושא האחרון היה מסחור חוף הים והמחטף שעשתה העירייה להמשך “עסקים כרגיל” עם חוף שמלא בכסאות ושמשיות בתשלום. עסקתי גם בבית אגד ששימש במשך שנים כשלט פרסומת עם שיפוצים שלא הלכו לשום מקום, עד לסוף שנת 2012, ככל הנראה כתוצאה מהלחץ הציבורי שהפעלנו בנושא. מתקני הפרסומות המשמשים כתחנות לא נוחות להמתנה לאוטובוס הוא עוד דוגמא מטרידה בה החשיבה המסחרית קדמה לטובת הנוסעות והנוסעים. מנגד, העירייה עד לאחרונה ישבה בחיבוק ידיים, בעוד גורמים עברייניים מפזרים פרסומים המשדלים לזנות בפיצוציות ובכרטיסים המושלכים על המדרכות. כעת, בלחץ קבוצת פעילות מסורה, חלים סימנים ראשונים לשינוי התפיסה, אך עוד ארוכה הדרך לטיפול ראוי בסוגיה.

לרגל יום כדור הארץ הוציא היום (23.4.2013) מוסף המוקדש לנושאי קיימות. תוכלו למצוא שם את הטור שכתבתי על מסחור המרחב העירוני אל מול האפשרות של מרחב ציבורי פתוח ומאפשר.

מכירים את הטעם הנורא של תבשיל שהוקדח במלח? אפשר תמיד לנסות ולהוסיף לו תוספות ניטרליות כאורז או יוגורט, אבל לרוב אלו יהיו רק תוספות והתבשיל המוקדח יזעק את עצמו בין השיניים.

התחבורה בתל אביב יפו משולה לתבשיל שהוקדח. פקוקה, מזהמת וזוללת זמן. פתרונות התחבורה החלופיים שעיריית תל אביב יפו מנסה לקדם לאחרונה כדוגמת התל אופן והרכב החשמלי הם מז’אנר האורז והיוגורט- תוספות מבורכות שיכולות להקל במעט על ההתמודדות עם גודש התנועה והזיהום.

14 שנה היו לרון חולדאי לרקוח תבשיל חדש– תנועה עירונית המבוססת על מערכות הסעת המונים. במקום זאת, הוא ניסה להוסיף חומרי טעם וריח בצורת חניונים, דו”חות, גרירות והטבות חניה. לקראת תום כהונתו הנוכחית (ואני מקווה שגם האחרונה) הוא הבין כי התבשיל הלא מוצלח מלפני 14 שנים, הלך והעלה עובש בדמות פקקים הולכים וגדלים, עם אנשים עצבניים שתקועים בפקקים ומבזבזים שעות יקרות מחייהם בחיפוש אחר חניה.

חולדאי אוהב לומר כי הוא לא השף, אלא לכל היותר המלצר של תבשיל התחבורה המוקדח. אין עוררין על כך שהוא לא האחראי היחיד במטבח, אבל הוא בהחלט סו שף בכיר עם סמכויות. חולדאי נמנה על ראשי העיריות החזקים ביותר בישראל- אם לא החזק בהם, ומכהן כיו”ר פורום 15 הערים העצמאיות. תחומי אחריותו הישירים הנם: נתיבי תחבורה ציבורית, העדפת תחבורה ציבורית ברמזורים ותשתיות של תחנות. אלו מרכיבים קריטיים בתחבורה ציבורית והם לא התקדמו הרבה ב-14 השנים האחרונות.

צוות בין-משרדי לבדיקת צורכי התחבורה הציבורית במטרופולינים מצא ש-14 שנים תחת שלטון חולדאי הותירו אותנו עם ממוצע של 14 מטר לנפש לנתיבי תחבורה ציבורית– הרחק מאחורי הממוצע העירוני במדינות מפותחות העומד על 150 מטר לנפש. ואחרי שחולדאי והקואליציה שלו התנגדו לתוכנית התחבורה של עיר לכולנו, ‘מהיר בעיר’, בה בין היתר הצענו להגדיל את נתיבי התחבורה הציבורית, מצאה לנכון מפלגתו של חולדאי- העבודה, לאמץ את רוח התוכנית למצע הבחירות שלה ל-2013. Continue reading “התבשיל שהוקדח – תחבורה בתל אביב יפו”

פעמים רבות כשמדברים על חולדאי, יש המכנים אותו ביצועיסט, אבל במקרה של זיהום העיר בכרטיסים המשדלים לזנות, זה וודאי לא תופס. לכאורה, חולדאי אומר שחייבים לטפל בכך, אך הוא עושה זאת בקריצה ובכאילו.

בראשית 2009 התקבלה במועצת העיר החלטה שהעלתה חברתי לסיעת עיר לכולנו, יעל בן יפת, לאימוץ קוד אתי נגד הצגת פרסומות פורנוגראפיות, לפיו יחול איסור גם על הפצת כרטיסי שידול לזנות בתל אביב יפו. הקוד על מהלכיו הברורים לא יושם ותופעת פרסום הפורנוגרפיה בעיר, ובייחוד הכרטיסים לשידול לזנות הלכה והחמירה. אם פעם הכרטיסים היו מונחים על חלונות מכוניות וסלי אופניים, כיום הם מפוזרים במסות על רצפת מדרכות העיר.

בראשית יוני (2012) קבוצת פעילות הביאו לחולדאי את קצה קצהו של קרחון הכרטיסים לפתח העירייה. הכרטיסים היו אמורים להגיע ללשכתו בקומה ה-12, אך לצערי גברתני האבטחה לא נתנו לפעילות להיכנס. כרטיסים נוספים הובאו לחולדאי חודש לאחר מכן, בראשית יולי, אך גם אז, נמנעה כניסתן של הפעילות. אולם שינוי בשטח אין. לצד אי העשייה המובהקת של חולדאי בנושא, ועל אף אימוץ הקוד האתי, לפתיחה של הסדרה אלנבי, על תעשיית החשפניות בעיר, חולדאי דווקא הגיע, ואף הודה כי הוא “מכיר את כל המחילות בעיר”.

כמו בסוגיות אחרות בהן הוא כושל לטפל, כדיור, תחבורה ורווחה, גם כאן חולדאי מעדיף להפנות אצבע מאשימה לעבר הממשלה והמשטרה. אבל תכלס, הוא פשוט לא מספיק רוצה לטפל בנושא. פרופ’ אסתר הרצוג סוברת כי את התשובה לאי הטיפול נמצא איפה שמונח הכסף: “נראה כי את שגשוגה וקסמה בעולם מבססת העירייה במידה לא מבוטלת על הזנות. הזנות מביאה, כנראה לפי ניסיונם של פרנסיה תיירים רבים (כמו, למשל, בתאילנד) וכך העיר מרוויחה גם כסף וגם “דירוג” גבוה כ”עיר חמה”.”

בישיבת מועצת עיר שכינסה האופוזיציה העירונית ברשות עיר לכולנו ב-9.7.2012, הועלה לסדר היום נושא כרטיסי השידול לזנות על ידי תמי זנדברג (מרצ). אני הבהרתי לחולדאי על בימת מועצת העיר שהטיפול בנושא מוזנח כי הוא לא באמת רוצה לטפל בו: Continue reading “חולדאי מציג: התעלמות נחושה מכרטיסי השידול לזנות”

בישיבת מועצה מספר 51 שהתקיימה בתאריך 21.5.2012 , ביקשתי מראש העירייה, רון חולדאי, שיסביר מדוע עדיין התחנה המרכזית ממשיכה לפעול ללא היתר בניה וללא רישוי עסקים ומדוע עיריית תל אביב יפו בראשותו מאפשרת את המשך קומבינת השילוט החורג בבית אגד בשל שיפוציו לכאורה, וזאת למרות שברור כי אין התקדמות משמעותית בשיפוץ בשמונה השנים בהן ניתן היתר השילוט בגינו.

אז אחרי שראש העירייה התעלם מהמכתב שנשלח שליו פעמיים במהלך שלושה חודשים, הוא נזכר להשיב לשאילתא. שוב הוא התכחש לכך שהמקום פועל ללא היתר הבניה (החסר עבור חצי מהשטחים המסחריים של הבניין) וללא אכיפה של העירייה את ההסכם שחברת התחנה המרכזית ממשיכה להפר בכך שהיא אינה דואגת לאישורים המתאימים. המקום ממשיך להיות מוקד למפגעים סביבתיים וחברתיים. רק היום התבצע באחד מתאי השירותים במקום רצח אכזרי.

ולגבי השילוט הנצחי בטוענת שיפוצים בבית אגד שעל נתיבי איילון שנמשך למעלה משמונה שנים, אמר חולדאי: “היתר השילוט לבית אגד ניתן בהתאמה למועד היתר הבנייה- דהיינו עד לסוף שנת 2012”. ובכך התעלם באלגנטיות מוטלת בספק מכל אותן שנים בהם חברת הפרסום, נצב”א והעירייה עושות קופה בתירוץ של שיפוצים שלא מתקדמים לשום מקום.

 להלן החלקים הרלוונטיים מתוך הפרוטוקול:

  Continue reading “שאילתות על התחנה המרכזית ושילוט לא חוקי על בית אגד”

היום (5.6.2012) אחרי הצהריים, התקיימה מחאה נגד השידול לזנות שנעשה באמצעות כרטיסים המפוזרים בניגוד לחוק העזר העירוני לשמירת הסדר והניקיון. המחאה היא פרי יוזמה אזרחית מעוררת השראה של נשים, בהובלתן של איריס שטרן לוי, רעות גיא ורבות נוספות, שהחליטו לעשות מעשה נגד הפרסום הפרוע והבלתי חוקי של זנות על מדרכות העיר.

על התופעה הפסולה והצורך הדחוף בהפסקתה הצביעה זה מכבר חברתי לתנועת עיר לכולנו, יעל בן יפת בקוד האתי נגד הצגת פרסומות פורנוגרפיות. למרות שהקוד התקבל במועצת העיר, הוא לא נאכף.

מחלקת הביטחון העירונית מנעה היום את כניסת המוחות והמוחים לבניין העירייה, ועל כן הכרטיסים שנאספו בשבועות האחרונים לא הגיעו ליעדם, לשכתו של ראש העירייה- רון חולדאי, ונשפכו בפתח בניין העירייה.

בתום ההפגנה, נאספו הכרטיסים על ידי המוחות והמוחים לשני שקים גדולים, אותם ביקשתי להכניס למשרדי בעירייה. לאחר וויכוח עם אנשי הביטחון של העירייה שביקשו למנוע את הכנסת החומרים לבניין בטוענה כי מדובר בפרסום אסור העובר על החוק (!!), הותר לי לבסוף להכניס את הכרטיסים למשרדי.

מצורף מכתב ששלחתי הערב, לראש העירייה, רון חולדאי, בו שאלתי אותו מדוע הוא אינו פועל בנושא. Continue reading “מדרכות העיר אינן שטח פרסום לזנות”