Tag: תחנה מרכזית

בטיים אווט שיצא ביום שישי (7.6.2013) מוקדשות שתי כתבות לתחנה המרכזית החדשה, שמציינת שני עשורים לחניכתה. כבר במעמד גזירת הסרט, אי שם בשנת 1993, היו שסברו כי לא לפיל הלבן הזה פיללנו. עם השנים המקום הולך ונהיה מגנט לבעיות ומפגעים חריפים ומחריפים, כמעט מכל התחומים: סביבתיות, בריאותיות, חברתיות וכלכליות.

התחנה המרכזית היא פצע מדמם בדרום העיר. אני פועלת מזה תקופה בנוגע למחדלים הכרוכים בה והשפעתה השלילית על תושבי השכונות הסמוכות לה. בכתבתו של ארנון בן דרור על עתיד התחנה, התייחסתי לאפשרות של גאולתה על ידי העירייה, לרגל מכירתה על ידי המפרקים שמונו לה, רואי החשבון חיים קמיל ועליזה שרון.

בכתבה הדגשתי את ההזדמנות של העירייה להוביל את האזור המורכב שמהווה כיום התחנה המרכזית וסביבותיה לעבר מציאות טובה יותר: “זה עניין של מדיניות: האם העירייה רוצה להשקיע 140 מיליון שקלים בטיילת או האם היא רוצה להשקיע אותם בתחנה המרכזית. זו שאלה פוליטית. אני חושבת שהרבה יותר חשוב להשקיע את הכסף הזה בתחנה.”

עוד התייחסתי להיבט התכנוני שיש לדעתי לקדם, והוא תוכנית בניין עיר (תב”ע) חדשה לאזור, אשר תאפשר להכניס באזור התחנה שימושים שאינם כלולים בו כיום שיהוו מנוף להריסתה ובניית שימושים לטובת תושבי האזור, במקביל להוצאה הדרגתית של התחבורה הציבורית למסופי משנה: “גם אם העירייה לא רוצה לקנות את זה [את מבנה התחנה] והתוכנית של היא שהשוק הפרטי יפתח את המקום, האחריות הבסיסית שלה היא להסדיר את התנאים המתאימים, קרי: להכין תב”ע שתאפשר בנייה שתהיה טובה לתושבים. תוכנית המתאר היא רק מסגרת מטא-תכנונית, אבל כדי ליצור שם שינוי אמיתי שמחובר לקרקע צריך תב”ע חדשה. נכון שהרבה מאוד תלוי בזהות של הבעלים הבא של המתחם, אבל יש פה עניין של הובלה. אם העירייה תחליט שהיא קובעת את העתיד התכנוני של המקום הזה, הבעלים החדשים יצטרכו להתיישר עם הדרישות האלה. צריך לבנות שם דיור בתמהיל מגוון: דיור ציבורי, בר השגה, דירות בכל מיני גדלים, שטחי ציבור, גם פתוחים וגם עם שימושים לציבור. אני כן חושבת שצריך לשלב שם גם מסחר. אני מאמינה גדולה מאוד בעירוב שימושים, אבל לא יכול להיות שזה [מסחר] יהיה חזות הכל, חייבים גם שימושים אחרים שיאפשרו ויטאליות במשל כל שעות היממה, ואת זה אפשר חייב בתב”ע”. (לחצו על הכתבה להגדלתה)

ביום שני הקרוב, 18.3.2013, תתכנס מועצת עיריית תל אביב יפו לישיבה. חלפו תשעה חודשים מאז שראש העירייה החליט לסגור את ישיבות מועצת העיר לציבור. בתחילת הישיבה אשאל את ראש העירייה שתי שאילתות העוסקות בגאולת התחנה המרכזית ובכרטיסים לשידול לזנות המפוזרים על מדרכות העיר.

מקרה הפריצה והתקיפה המחריד שארע השבוע ביד אליהו העלה שוב את המצוקה, המתח והפחד הקיימים בשכונות דרום העיר. ראש העירייה מיהר לקרוא לממשלה לפעול ולאפשר למבקשי החיים מאפריקה להתפרנס באופן חוקי. צודק ראש העירייה פעמיים: אנשים עובדים הם אנשים שהסיכויים שיפשעו נמוכים יותר ונכון להיום, הבעיות הקיימות בדרום תל אביב הן בעיות שמצריכות מענה ממשלתי ולא רק מקומי. אבל (ויש כאן אבל גדול), המצב בדרום תל אביב לא נוצר מעצמו, אלא הוא תוצר של שנים של הזנחה והתייחסות לשכונות הדרום ולאנשיהם כאלו המהווים את החצר האחורית של העיר. הזנחה זו הביאה לכך שאוכלוסיות מוחלשות שונות ומגוונות מצאו את דרכן לשכונות אלו.

גאולת התחנה המרכזית

אחד מהפצעים הפתוחים והמדמים של שכונות הדרום הוא התחנה המרכזית, המהווה מפגע בריאותי, חברתי וסביבתי לתושבי שכונות נווה שאנן ושפירא. התחנה המרכזית ממשיכה לפעול לאורך כל כהונתו של חולדאי. מעט התוכניות שהיו לעירייה בגינה לא חצו את גבולות ההבטחה הריקה והפצע נותר מדמם ופתוח, ובריאותם ובטחונם של תושבות ותושבי האזור המשיכה לדעוך ולסגת.

אומנם התחנה המרכזית היא שטח פרטי, וככזה לעירייה אין יכולת להחליט מה יעשה בה. אך לאחרונה עלתה אפשרות לשינוי פני הדברים כשחברת התחנה המרכזית הכריזה על פשיטת רגל ומונו לה כונסי נכסים שהציעו אותה למכירה. השבוע התבשרנו שהתקבלו מספר הצעות לקנייתה. העירייה לא נמנתה על המציעים לרכישתה ובכך הפסידה הזדמנות נוספת לחולל שינוי מהותי בשכונות דרום העיר. כסף הוא כנראה לא הבעיה העיקרית, מכיוון שההצעה הריאלית הגבוהה ביותר עומדת על 120 מיליוני שקלים, 30 מיליון שקלים פחות מהתקציב המושקע כעת בשיפוץ שנחיצותו לא ברורה בחוף הים. Continue reading “במקום הכי נמוך בתל אביב: שאלות לראש עיריית תל אביב יפו”

הפרוייקט One Billion Rising, מתקיים בכל העולם מדי שנה ב-14 לפברואר, חג האהבה, לציון התעוררות נשית והפסקת האלימות המשתוללת כלפי נשים. דווקא בחג האהבה יוצאות מיליוני נשים בעולם ובמקומות שונים בארץ לריקוד בקריאה למען עולם בטוח יותר לנשים בכל הגילאים. חברתי לקבוצת נשים מקסימה: מאיה ויינברג, אלה בן אהרון, רעות גיא, ענת רוזיליו וענת הוד, במטרה לחבר את האירוע הבינלאומי ליום-יום המקומי: לקום, לצאת, לרקוד ולתרום ספריי פלפל.

היוזמה לקניית ספריי פלפל הגיעה מהרחוב, בעקבות דיווחים חוזרים ונשנים של קשישות, נשים חסרות בית ובזנות בדרום תל אביב על אונס ואלימות שהן חוות מידי יום, אשר הצביעו על ספריי פלפל כאמצעי שיכול לסייע להן במקרים תקיפה ואונס.

שנים של הזנחה עירונית וממשלתית של שירותים ותשתיות הביאו לכך ששכונות דרום תל אביב הפכו למקומות מסוכנים בכלל ועבור נשים בפרט. התרסיסים לכשעצמם אינם פתרון לאלימות ולמצבי המצוקה הקשים אליהם נקלעות נשים. הספריי הנו רק פתרון זמני ומיידי וכן כלי ליצירת קשר עם אותן נשים שקופות החיות בשולי העיר המופקרים והמוזנחים ביותר. הפתרון הנדרש לשינוי מצב זה הוא בהשקעה עירונית וממשלתית.

הארוע מתארח ביום חמישי, ה-14.2.2013 בסטודיו נעים, דרך סלמה 46 מ-21:00 ועד לאחרונת הרוקדות.

יהיה אפשר לרכוש ספריי פלפל במבצע 1+1: אחת לך ואחת לאישה אחרת ויהיו מופעי מחול ומייצגים, לצד ווידאו דאנס ולקינוח מסיבת חג האהבה. כל תרומה שתאסף תיוחד לרכישת ספריי פלפל. ואם רוצות, אפשר לתרום באופן מאובטח, באתר Paypal.

 

מזה למעלה מחצי שנה מאז שרון חולדאי החליט על סגירת ישיבות מועצת העיר לציבור. ביום שני הקרוב, 14.1.2013, תתקיים הישיבה השמינית ממנה מודר הציבור. למרות ניסיונותיו של חולדאי לקיים את הדמוקרטיה העירונית הרחק מעיני הציבור, אני וחברי לסיעת עיר לכולנו ממשיכים להפנות אליו שאלות נוקבות על מדיניותו.

בישיבת המועצה שהתקיימה ב-26.11.2012 שאלתי את חולדאי על הזנחת שכונת נווה שאנן שבאה לידי ביטוי בין היתר במכת חולדות שמגיעות אל פחים פתוחים עמוסי אשפה לא מפונה.

בתשובתו הגדיר עצמו חולדאי כמבין גדטח ממני בחולדות (לא שהתיימרתי להבין משהו בחולדות מעבר להפעלת היגיון בריא) ופסק כי: “(הסיבה שהחולדות מגיעות- ש.מ) זה לא מפחי הזבל”. והמשיך ואמר: “החולדות מגיעות לזבל בהרבה מאוד מקומות אחרים ולא הן לא הזבל עצמו בפחי הזבל. זאת המציאות.” אז מסתבר שבמציאות של חולדאי יש משהו שמושך חולדות לשכונת נווה שאנן. מהו אותו משהו מלבד סטנדרטים נמוכים של תברואה? לחולדאי פתרונים. כתבה בנושא התפרסמה בידיעות תל אביב האחרון.

 כמו עוד רבים אחרים, אני סבורה כי שכונת נווה שאנן משמשת כחצר האחורית והמוזנחת של חולדאי. במשך למעלה מעשור לכהונתו כראש עירייה הוא הקפיד להמשיך ולהזניח אותה והתוצאות ניכרות בשכונה. מעשי רצח ואלימות, תחושת בטחון ירודה, התפרצות מחלות ומכת חולדות. חולדאי צודק, זוהי המציאות, אבל זו מציאות שאפשר וצריך לשנות אותה. מהלכו האחרון במסגרתו הוצבו בשכונה מצלמות ובקרטב מתוכננים לתגבר אותה בבריונים היא כמו לשים פלסטר על פצע פתוח.

שכונת נווה שאנן צריכה בראש ובראשונה השקעה בתשתיות חברתיות ופיזיות לאנשיה. הפגנה בנושא התקיימה ביום ראשון ה-6.1.2013, ובה פעילות ופעילים מהשכונה וממקומות נוספים בעיר באו לעירייה לספר לחולדאי שזו מציאות קשה שחובתו לשנות. הוא בתגובה הציב גדרות בכניסה לעירייה ולא נראה בשטח. Continue reading “החצר האחורית- נווה שאנן מציגה 14 שנות הזנחה באדיבות חולדאי”

מכירים את הטעם הנורא של תבשיל שהוקדח במלח? אפשר תמיד לנסות ולהוסיף לו תוספות ניטרליות כאורז או יוגורט, אבל לרוב אלו יהיו רק תוספות והתבשיל המוקדח יזעק את עצמו בין השיניים.

התחבורה בתל אביב יפו משולה לתבשיל שהוקדח. פקוקה, מזהמת וזוללת זמן. פתרונות התחבורה החלופיים שעיריית תל אביב יפו מנסה לקדם לאחרונה כדוגמת התל אופן והרכב החשמלי הם מז’אנר האורז והיוגורט- תוספות מבורכות שיכולות להקל במעט על ההתמודדות עם גודש התנועה והזיהום.

14 שנה היו לרון חולדאי לרקוח תבשיל חדש– תנועה עירונית המבוססת על מערכות הסעת המונים. במקום זאת, הוא ניסה להוסיף חומרי טעם וריח בצורת חניונים, דו”חות, גרירות והטבות חניה. לקראת תום כהונתו הנוכחית (ואני מקווה שגם האחרונה) הוא הבין כי התבשיל הלא מוצלח מלפני 14 שנים, הלך והעלה עובש בדמות פקקים הולכים וגדלים, עם אנשים עצבניים שתקועים בפקקים ומבזבזים שעות יקרות מחייהם בחיפוש אחר חניה.

חולדאי אוהב לומר כי הוא לא השף, אלא לכל היותר המלצר של תבשיל התחבורה המוקדח. אין עוררין על כך שהוא לא האחראי היחיד במטבח, אבל הוא בהחלט סו שף בכיר עם סמכויות. חולדאי נמנה על ראשי העיריות החזקים ביותר בישראל- אם לא החזק בהם, ומכהן כיו”ר פורום 15 הערים העצמאיות. תחומי אחריותו הישירים הנם: נתיבי תחבורה ציבורית, העדפת תחבורה ציבורית ברמזורים ותשתיות של תחנות. אלו מרכיבים קריטיים בתחבורה ציבורית והם לא התקדמו הרבה ב-14 השנים האחרונות.

צוות בין-משרדי לבדיקת צורכי התחבורה הציבורית במטרופולינים מצא ש-14 שנים תחת שלטון חולדאי הותירו אותנו עם ממוצע של 14 מטר לנפש לנתיבי תחבורה ציבורית– הרחק מאחורי הממוצע העירוני במדינות מפותחות העומד על 150 מטר לנפש. ואחרי שחולדאי והקואליציה שלו התנגדו לתוכנית התחבורה של עיר לכולנו, ‘מהיר בעיר’, בה בין היתר הצענו להגדיל את נתיבי התחבורה הציבורית, מצאה לנכון מפלגתו של חולדאי- העבודה, לאמץ את רוח התוכנית למצע הבחירות שלה ל-2013. Continue reading “התבשיל שהוקדח – תחבורה בתל אביב יפו”

ביום שני הקרוב, 6.8.2012, בשעה 18:00, תיערך ישיבת מועצת עיר של תל אביב יפו. חולדאי בצעד אנטי דמוקרטי אופייני, שוב החליט לקיימה בקומה ה-12 של בניין העירייה, הרחק מעין הציבור. בישיבה האחרונה שהתקיימה ב-25.6.2012 בדלתיים פתוחות קיבל חולדאי תזכורת לתסכול שתושבות רבות חשות כלפיו. זה לא נח ולא נעים להיות לא אהוד, אך זו לא סיבה טובה דיה להיות אנטי דמוקרטי. למעשה, זהו אחד הבסיסים של דמוקרטיה, החובה של נבחרים להיות חשופים לרחשי התושבות והתושבים כלפיהם, גם כשזה לא נעים. במקום זאת, חולדאי העביר עם חבריו לקואליציה עוד 38,000 ש”ח לתגבור עלויות האבטחה בישיבות המועצה וכופה עלינו לקיימן בחדר גבוהה ומנותק, כמו שהוא אוהב לעשות את הפוליטיקה שלו.

למרות הצעדים הכוחניים הללו, חברי לסיעת עיר לכולנו יעלו בפניו שאלות לא פשוטות לגבי מדיניותו הבעייתית בתחומים שונים. אני הולכת לשאול אותו שתי שאלות על מדיניותו בתחום הדמוקרטיה העירונית: על התעמרותו בפעילי המחאה המבקשים לממש את זכותם הדמוקרטית ולמחות בעיר ועל הסתרתו את הנכסים העירוניים- הנכסים של כולנו- למרות פיתוח של מערכת עירונית פנימית בימים אלו.

 שאילתא 1

לפני כחודש שוב השתמשת בשירותי הדוברות העירוניים כשירותי יח”צ פרטיים ובסרטון בו הופעת אמרת “העיר תל אביב יפו בראשותי היא עיר המחאות והדמוקרטיה”. ישנן דוגמאות רבות לאופן הלא דמוקרטי בו אתה מנהל את העיר ואשאל אותך הפעם רק על אחת מהן:

העירייה בראשותך התעקשה לקבל הפעיל החברתי תמיר חג’ג’ אישורים ממכבי האש, המשטרה ורישוי עסקים כשהוא רצה להקים אוהל מחאה חברתי והגבילה את זמן הקמתו והשימושים בו באופן דרקוני.

1. מדוע העירייה בראשותך עושה איפה ואיפה ומאפשרת לתחנה המרכזית בה עוברים עשרות אלפים מידי יום לפעול ללא אישור המשטרה וכיבוי אש, אבל דורשת אותם מאוהל מחאה?

2. האם ראש העירייה רואה בסדר וניקיון ערך העולה על ערך הדמוקרטיה ומשתמש בו ככלי לניגוח והגבלת זכות הביטוי בעיר?

 שאילתא 2

הנכסים העירוניים הם נכסים השייכים לכולנו, תושבות ותושבי העיר. כידוע, את המערכת ניהול הנכסים המיושנת עומדת להחליף מערכת חדשה. Continue reading “דמוקרטיה בנסיגה: ישיבת מועצת העיר שוב סגורה”

ביום שני הקרוב (21.5.2012) בשעה 18:00, תתכנס מועצת העיר תל אביב יפו לישיבה במרכז עינב. אני הולכת לשאול את ראש העירייה חולדאי מה קורה עם המשך הפעלתה הלא חוקית של התחנה המרכזית “החדשה” ולמה הוא ממשיך לאשר את השילוט על בניין בית אגד אחרי שנים של שיפוצים מדומים:

1. מידי יום עוברים בתחנה המרכזית עשרות אלפי אנשים. למרות זאת, היא פועלת מזה תקופה ארוכה ללא היתר בניה וללא רישוי עסקים. מכתב המפרט את הליקויים והבעיות הקשות נשלח אליך ב-7.2.12 וב-15.4.12 ונותר ללא מענה, לא ממך ולא מהייעוץ המשפטי של העירייה. מדוע ראש העירייה ממשיך להתעלם מהבעיה החברתית והסביבתית שהתחנה המרכזית גורמת לה ומדוע העירייה לא משתמשת בסמכותה ולא פועלת לפי ההסכם שנחתם עם חברת התחנה המרכזית ב-2001?

כפי שפורסם בעיתון הארץ ב-15.3.12, בבית אגד שנמצא בפינת הרחובות דרך בגין ומוזס, נערכים לכאורה שיפוצים משנת 2005. הפיגומים בצד המזרחי צרים מהתקנות ומהווים תפאורה בלבד, ואין שום התקדמות משמעותית בשיפוץ למרות השנים הרבות שחלפו. חוק הדרכים שילוט – 2009 קובע בסעיף 7 כי בתקופות שיפוץ מותרת התקנת שלט בצמוד לפיגומים לכל היותר למשך שנה והעירייה רשאית להאריך את תקופת השילוט בשנה נוספת, אם טרם הסתיימו עבודות הבניין. מדוע העירייה שבה ומעריכה את היתר השילוט למרות שברור כי מדובר בשיפוץ סרקשמטרתו העיקרית היא פרסום במקום בולט ורווחי לבעלי השלט על נתיבי איילון?

גם חברי בעיר לכולנו הכינו לראש העירייה שורה של שאילתות בענייניה הבוערים של העיר: תגבור מערך מוניות השירות בעיר, וויתור על דרישת שיפוי בתכנית הדולפינריום, התקנת מתקן גישה אלחוטי על ידי חברות סלולאריות, מצבם וזכויותיהם של עובדי הקבלן בעירייה, הקמת מאהלי מחאה, רווחי אגרות שילוט על בניינים ריקים, הפעלת רמזור בטיילת וחניית רכבים על נתיב האופניים בשנקין.

בנוסף, יעלה חברי לסיעה אהרון מדואל הצעה לסדר על ביטחון אישי בתל אביב יפו. להלן עיקריה: Continue reading “לקראת ישיבת המועצה: שאילתות על התחנה המרכזית והפרסום בבית אגד”

ימי האביב הם הימים המושלמים לתחנות האוטובוס שהוצבו בשנים האחרונות בתל אביב וביפו. בתקופה הקצרה הזו של השנה, בה אין גשם או רוח והחום עדיין אינו מכה, התחנות מספקות את רגעיהן הטובים ביותר. השנה היו לנו לא מעט ימי חורף בהם נוסעי התחבורה הציבורית היו צריכים למצוא פתרונות יצירתיים להגנה מפני הגשם והרוח, כי התחנות היפות לא הצליחו להגן מהגשם הניתך, מהרוח שהצליפה וגם לא מהמים שנצברו על הכביש וגרמו לכל מכונית חולפת להיות מקור למקלחת מי גשמים בלתי רצויה.

 תחנות האוטובוס הן חלק בלתי נפרד מהנוף העירוני, לא רק לנוסעי התחבורה הציבורית, אלא גם עבור תושבים ומבקרים שעוברים על פניהן. ב-2008 עיריית תל אביב יפו הייתה הראשונה להפריטה את תחנות האוטובוס שבתחומה והחברה הזכיינית ג’י סי דקו הפכה אותן בראש ובראשונה למתקני פרסומת. ככאלו, ההגנה מפני גשם, רוח ושמש היא משנית וגם למידע של התחבורה הציבורית לא נותר די מקום.

ביום שישי, ה-4.5.2012 ב-13:00 אנחה סיור על תחנות אוטובוס ופרסומות יחד עם עו”ד נירית לוטן ושי גולומב. נתחיל ברוטשילד פינת נחמני ונתקדם לעבר סיום בתחנה המרכזית (“החדשה”) דרך אלנבי.

נלך בין התחנות ובעקבות הפרסומות, השמש, הרוח והמידע. נדבר על מה שהיה, ומה שיש עכשיו ולא פחות חשוב, איך היינו רוצים לראות את התחנות לא רק כרהיט רחוב פרסומי, אלא כמקום שמהווה חלק בלתי נפרד מנסיעה נוחה בתחבורה הציבורית.

הסיור הוא חלק  מפסטיבל ג’יינס ווק של הליכות וסיורים בעיר, לזכרה של ג’יין ג’ייקובס, שיתקיים בשישי-שבת הקרובים (4-5.5.2012) בתל אביב, חיפה וירושלים. Continue reading “השילוט הלא קדוש: אוטובוס, פרסומת ורוח – סיור על תחנות אוטובוס ופרסומות”